נכון, סתם בית קפה. לא בדיוק "כתית" וגם לא ציפינו להרבה.
ובכל זאת.
התיישבנו ביום שישי בצהריים. הזמנו שתייה לכל אחד (שלושה סועדים) וקנקן מים, ומנה לכל סועד.
השתייה הגיעה כעבור כמה דקות.
חיכינו.
שתינו.
סיימנו.
חיכינו.
חיכינו.
כעבור חצי שעה ביקשתי מהמלצר לבדוק מה קורה עם האוכל. הוא חזר אחרי שתי דקות עם התנצלות ואמר שיעשו לנו 15% הנחה, אבל לא אמר מה עם האוכל. אמרנו תודה וחיכינו.
וחיכינו.
כעבור עשר דקות הגיע האחמ"ש, הניח יד אחת על גב המושב שלי (מעריכה את זה שלא על גבי) ויד אחת על הכתף של אחי, ואמר שהוא מצטער והאוכל ייצא עוד שלוש ארבע דקות, והוסיף "ואיזה הנחה סידרתי לכם, אה?" לא הגבנו כי היינו קצת בשוק אז הוא אמר שגם השוקו הקר שאחי שתה עליו. אמרנו תודה וחיכינו.
היפ היפ הוריי, הגיע האוכל.
הזמנו: המבורגר תרד פטריות טבעוני, שניצל ופירה, צלחחת ירקות וגבינות.
מה שקיבלנו מצורף בתמונות.
אחי, שהזמין את השניצל והפירה, לא אוכל פטרוזיליה. באופן כללי אני חושבת שמי שמזמין שניצל ופירה במסעדות הוא מי שמעדיף אוכל פשוט בלי טעמים חזקים, אבל נגיד שהמסעדה לא חושבת ככה, זה לגיטימי. מה עם לכתוב בתפריט משהו על ערימות הפטרוזיליה האלה? בתור מי שכן אוהבת פטרוזיליה, מאד, זה נראה לי מאד מוזר לפזר אותה ככה על השניצל. מוזר ולא מתחבר כלל. הפירה היה מכוסה גם הוא.
ההמבורגר הטבעוני בכלל לא נראה כמו המבורגר, אתם חושבים לעצמכם? כן. יותר כמו פטריות מטוגנות בפירורי לחם. לקביעתי "זה לא בדיוק המבורגר" ענה האחמ"ש המסתחבק בחיוך רחב "זה טבעוני, איך יהיה המבורגר. רצית טבעוני, לא?"
אגב, גם לאמי הטבעונית שהזמינה וגם לי אין צל של ספק שפירורי הלחם הודבקו לפטריות באמצעות ביצה. אבל שיהיה.
צלחת הגבינות והירקות הייתה בטעם מעפן כמו שהיא נראית. שימו לב לשחור על השרי. מהמם. לכל הפחות היה אפשר להניח את הגבינות על הצלחת באופן פחות מרוח ומכוער. שיהיה.
על השולחן עמדו שש כוסות ריקות (שלוש מים ושלוש שתייה שהוזמנה) וקנקן מים ריק, אבל איש לא חשב לפנות את הכוסות או למלא את הקנקן, גם כשלא היה מקום על השולחן. את הסלט שהגיע עם ההמבורגר, אמי החזיקה בידה עד שערמתי קצת כוסות. אפילו כשהן היו במערום לא באו לפנות אותן.
ייאמר לזכות אחת המלצריות שהיא באה לשאול אם הכל בסדר, אבל פשוט לא ידענו מאיפה להתחיל אז לא ענינו.
החשבון היה 130 ש"ח אחרי ההנחה (של ה15%, כן שילמנו על השוקו בסוף לדעתי), השארנו 140 והלכנו לאכול קינוח במקום אחר.
