לפני כמה חודשים נגררתי לשם בעל כורחי למסיבת יומולדת מיותרת לחלוטין.
קבלת הפנים בכניסה הייתה מדהימה: מוזיקה מחרישת אוזניים ברחבה בחוץ וריח סיגריות חזק. נו ברור, בכל מסעדת שף (סליחה, "שף באר") זה ככה.
למרבה המזל, ולמען בריאותי הפיזית והנפשית, נערת היומולדת הזמינה את החדר הפרטי בפנים. הגעתי משום מה ראשון ("שלא נאחר, הפצירה בי אשתי") נכנסתי לחדר, דאגתי שהדלת תהיה סגורה, שהמזגן יקרר היטב, פיללתי שאף אחד לא יגיע ואחרי שעה אוכל לעוף משם. למרבה הצער, תוכניותיי השתבשו ונערת היומולדת ושאר החוגגים הגיעו. סבלתי בשקט. המזגן קירר, תודה לאל.
מבחינת אוכל, ניסיתי ללכת על בטוח. פטה כבד. איזה בטיח ואיזה בטוח? הכבד הגיע בצבע אדום בוהק, רך מדי והטעם שלו היה מזוויע. לא אכיל ועם טעמי לוואי לא נעימים. לקחתי שני ביסים והפסקתי.
לעיקרית לקחתי שניצל. הגיע שניצל דקיק שבעיקר מה שהיה בו היה פירורי לחם. את העוף הסתירו במעטה הפירורים. אחרי החוויה עם הכבד, אני לא חושב שזה דבר רע. פירורי לחם זה טעים. הצ'יפס היה רך וסתמי.
הסיוט הסתיים לו בסופו של דבר. התנחמתי בזה שישבתי הכי קרוב למזגן מכולם. מספיק טוב בשביל לגרום לי שמחה.
פעם אמרו לי "חפש את הטוב, תמצא את הטוב, חפש את הרע, תמצא את הרע". לא ככה?