קצת מתגעגע לימים שבהם נהניתי לכתוב על אוכל רע בסרקסטיות. יכולתי להפיק הרבה הנאה מסיכום הביקור שלי הערב ב"זכאים", מסעדה טבעונית בתל אביב.

 

בקיצור - ארוחה מבדחת. לא הכל ממש רע, אבל שום דבר ממש טוב, ואכלנו יותר מחצי התפריט. מנות קטנות ויקרות, מאד לא מרשימות, רובן מאד בסיסיות בתיבול. כשהיו שילובי טעמים מיוחדים, כמו אבטיח בסלט הקייל, זה לא היה רע אבל פשוט לא עבד. שלם שהסתכם לכל היותר בסכום חלקיו. זכרונות אנקדוטליים מהארוחה: סביח עם חצילים ספוגי שמן ומלוחים מדי, על ערימה מיותרת של סלסולי מלפפון בטחינה. שקשוקה ברמה צבאית. תבשיל כרישה חובבני. "פולנטה" שהייתה גרבר תירס. איזה קשקוש עם "סוכריות מאיראן", ללא שום טעם מובחן, וגם מנה שהתגאתה ב"שקדים שרופים" שהתגלו בדיוק ככאלה. "פטריות מותכות", שכנראה עברו היתוך חדשני בכור של מלח ושמן בשילוב עם תהליך הקשייה. ובל נשכח את ה"קולרבי המלוטש" - פרוסות דקות של קולרבי בלימון. כל הרעות החולות של ההסעדה התל אביבית במנה אחת - שפה מופרכת ויומרנית, מחיר הזוי והעדר אפילו מראית עין של מאמץ להכין אוכל "של מסעדה".
 

פרק הקינוחים בארוחה היה מוצלח מאד ברמה החברתית: כל טעימה הולידה געיות צחוק של ממש מהטועם/ת. פשוט פרודיה. ולא, לא היו בינינו שיכורים. צמחונים וטבעוני אחד, אבל אף שיכור.