(פוסט אורח של חברה Irit Orr Erez שביקשה ממני לפרסם עבורה) 

 

פעם פעם פעם,לפני 13 שנים,היה פאב קטן על ציר מוריה בחיפה בשם של ליקר אגוזי הלוז האיטלקי-. frangelico .
אפשר היה לשתות שם סאקי ולאכול צלוחית אורז דביק וטוב וגם סושי.
כנראה שרצו את אותו דבר בעוד מקומות וכולם כבר מכירים את שם הליקר.
הבעיה.היום היינו באחד הסניפים ביקנעם.
מפרסמים חזק את עסקיות הצהריים,
אבל 62 שח על העסקית הזאת או על אוכל כזה גרמו לי להרגיש מרומה,ויותר מזה,
מבויישת שנפלתי בפח.
מיץ תפוזים.(לפני חצי שנה באותו מקום לא דללו את המיץ הסחוט מראש במים,הפעם כן.)
מנת מרק המיסו הצטמצמה כל כך שהיא מוגשת בצלוחית שנועדה לחרצני זיתים,(מעריכה שלא יותר מ-80 מיליליטר) עם מכסה תואם כמובן.הצצנו פנימה.שלולית עם ריח גס,2 ריבועי טופו בגודל שני מילימטר כל אחד ובצל ירוק.המרק היה חולי,מלוח עד כדי אי אכילה.אבל קבלנו אותו "בהנחה "בזכות העסקית.
הצלחת עם 18 פריטי סושי צמחוני לסוגיו הגיעה ומיד ניכר היה שגם בעיקרית של העיסקית הצליחו לקצץ.זה היה הסושי הכי דק שראיתי בימי.כמו פרוסות לחם לנשים בדיאטה.
לא יודעת איך מנהל המסעדה התחייב בפני ש -"עכשו עושים את הטמאגו עם חלבון וחלמון בעוד פעם היו קונים את הביצים".לא יודעת למה הוא התכוון,לא יודעת אם הוא ידע מה הוא אומר,אבל בטוח שהמקלות הכתומים הדחוסים והמתוקים כמו קנאפה (השערה שלי-הרבה הרבה קמח וסוכר.אבל מה נותן את הצבע הכתום העדפתי לא לשאול את עצמי)לא יכולים להיות טמאגו.
פרוסות האבוקדו היו פלסטיק מיובש ומגוהץ היטב,הגזר במקלות נחתך מזמן מזמן מזמן,אבנים נלעסות ביתר קלות....
אמרנו לעצמנו נפלנו.למרות הרעב לא נזמין שום דבר נוסף כי ברור שהכל יהיה באותה אי רמה.
בכל זאת גם חבל לזרוק,אז חשבתי להתנחם עם ממרח החזרת הירוקה.
להפתעתי לא נמרח.בעצם היה שם מגדל חול זעיר של מאסה מתפוררת ומאד ירוקה.בדקתי עם האצבע.לא חריף.
דחסתי את כל הגוש הירוק ליד גזר האבן וחביתת הקמח סוכר מתוך תקווה שככה אעלים את הטעם של הפלסטיק בחריף,אבל לא.לא הייתה כל חריפות.
אז נשאלת השאלה מאיזה אבקה עושים בפראנגליקו את החזרת ובעיקר מפחיד לחשוב מה עושה אותה ירוקה.
בסיום הארוחה שאלתי את המנהל אם שינו כדי התייעל,לקצץ בעלויות,והוא ענה שכן,שינו,אבל בשביל לשפר,ולכולם טעים יותר ככה.
מהיום אמור,לא רק,-"חבל לזרוק אוכל" אלא-"חבל להכין אוכל שיזרק".
קמנו והלכנו שפופות ומאוכזבות.ראינו אנשים מחייכים במקדונלדס,זוג בתור לקרפ עם סוכריות צבעוניות,איש מחכה לקפה ומאפה שלו בארומה,מראות שבחיים לא עוררו בי קנאה.
אבל אחרי פרנגליקו הצלחת של השכן תמיד יותר מעוררת תאבון.
לברוח ולהזהיר.