את יום ההולדת שלי חגגנו השנה במילגו ומלבר, שבסוף רוטשילד (או התחלה שלו, תלוי איך מסתכלים על זה) לא רחוק מהיכל התרבות.
ההמלצה להזמין מקום על הבר הוכיחה את עצמה. בדומה לשילה, המקומות על הבר מספקים תצפית טובה, כך שעוד לפני הביס הראשון אפשר להתרשם מההשקעה הרבה בפיניש של המנות. כל צלחת זוכה לסידור קפדני שנמשך דקות ארוכות.
שתי המנות הראשונות היו מהפס הקר, שתיהן מהספיישלים של אותו יום שנשמעו יותר מעניינות מהמנות בתפריט הרגיל.
הראשונה: דג אלבקור (להבנתי סוג של טונה), אגסים מוחמצים, פטל, אוכמניות שמנת, עלי אורגולה ושקדים. כמו שאפשר להתרשם, הרבה מרכיבים על הצלחת וגם ריבוי של טעמים. קצת מתקתק. קצת חמצמץ וגם קצת חריפות מפה ומשם. הזכיר קצת את ריבוי הטעמים של המנות האסיאתיות.
המנה לא היתה רעה אבל גם לא משהו שהותיר חותם. ריבוי הטעמים הצליח יותר לבלבל את המנה מאשר לרומם אותה ובעיקר גרם לתחושת אי נוחות שאולי אתה מפספס משהו ברקיחת הביס הנכון.
ראשונה נוספת: טרטר פירות ים עם איטריות אורז שנשזרו היטב במנה. מוטיב חוזר של פירות יער גם במנה הזו. קרמל. סויה. עוד מרכיב או שנים ששכחתי. גם הפעם חזרה התחושה של השפעה אסיאתית רק שהפעם התוצאה הסופית היתה יותר קוהרנטית ויותר טעימה.
ממנות הביניים בחרנו במנה של בטן חזיר בבישול ארוך. בטן חזיר זה משהו שבזכות המרקם האלוהי שלו לא משנה מה תעשה איתו זה עדין ייצא טעים. עם זאת, מבין המנות של בטן חזיר שיצא לנו לטעום (מזללה, דה לוקס וכו) זו היתה הפחות מדהימה. ריבוי הטעמים מהמנות הראשונות נעדר מהמנה הזו. היה לה טעם יחסית "שטוח" וזה מוזר כי על פי התפריט (תפוחים, קרמל סויה, רוטב מנדרינות) היא היתה אמורה להיות מעט מתקתקה מה שמאד הולם בטן חזיר ודווקא כאן לא הורגשה מתקתקות. לא שסבלנו מהמנה, ולכן גם לא הערנו או משהו, אבל הפוטנציאל להפוך בטן חזיר למנה מנצחת לא מוצה עד תום הפעם.
עיקרית נוספת רביולי תרד עם שרימפס ברוטב ביסק. המנה הטובה ביותר בארוחה. הרביולי היו מושלמים וחיבור הטעמים סוף סוף פגע בול.
קינוח. הגירסה שלהם לפנקוטה. עם מרק פירות יער בתחתית ומרנג פירות יער והחלק המפחיד: קציפת לבנדר, מפחיד כי לא מזמן ב-MKR קינוח עם לבנדר זכה לאחד הציונים הגרועים ever. אבל דווקא כאן זה היה קינוח מוצלח מאד שהאישה הגדירה כאחד הקינוחים היחידים לאחרונה שלא גרם לנו להצטער שהזמנו קינוח. הלבנדר לא הורגש כלל. המתיקות היתה בול מבמידה. ולהכל היה מרקם ענני מענג. קינוח מצויין.
שורה תחתונה
אני כבר רואה את סבתא רות סופרת על כמה מנות היה לי משהו להגיד וקובעת שהארוחה היתה על הפנים כי מתוך 5 מנות - רק שתים היו מושלמות. אז כדי למנוע מראש אי הבנות אשתדל להיות מאד חד בשורה התתונה.
מבין חמש המנות שאכלנו - לא היתה אף מנה שלא היתה מוצלחת. כולן היו סבירות במידה זו או אחרת. הקינוח והרביולי - במידה רבה. מאד. המנות האחרות - היו בסדר, שזה לא הולך ברגל, אבל לצערי לא מעבר ל"בסדר", בעיקר בגלל שלא היה בהן ערך מוסף שאני מחפש במיוחד בארוחה כזו של אירוע מיוחד.
המחיר ששילמנו עבור כל הארוחה, כולל דמי חליצה של 40 ש"ח, הגיע ל-350 שקל. מחיר די מגוחך בתל אביב. במחיר הזה - הארוחה שאכלנו שם בהחלט שווה בדיקה. זה לא מובן מאליו לשלם 155 שקלים לראש על האוכל בתל אביב ולקבל חמש מנות סבירות ומעלה ללא נפילה כלל.
עם זאת, לאחר ביקור הבכורה הזה הסך הכל הכללי שקיבלנו שם לא מרגיש לי כמשהו שיריץ אותי לבדוק אותם שוב בזמן הקרוב, בעיקר בגלל שזה היה רק "טוב" אבל לא "מצויין". אני חושב שאם מוכנים להגדיל את סעיף ה-money אז ה-value שמקבלים ב"שילה", שחיה על אותה משבצת, הוא טוב יותר. אבל כאמור - מסעדה שבהחלט שווה לבדוק אותה, במיוחד אם סעיף התקציב הוא מוגבל. ב-VFM קשה לי לחשוב על מתחרות שלה.
את המצלמה המקצועית לא הבאתי הפעם... אצרף את מה שהצלחתי בכל זאת לצלם.
