שהתחיל ממחלת חום ממושכת של הקטן, המשיך במחלת חום (ממושכת קצת פחות, אך מתישה) של הבן זוג, והסתיים בקול תרועה של וירוס בטן נוראי כמעט לכל דיירי הבית, יצאנו מזה כמעט לגמרי בשישי בבוקר, ושמנו את פעמינו אל הוטל מונטיפיורי.

בחירה כנראה לא מאוד מוצלחת. לא חלילה בגלל המקום, המשובח, הטוב, והמוכר. אלא בגלל הנוכחים הגענו יחד עם הכלב, ועם הילד. חשדנו, כשאמרו לנו שלא בטוח שיש כסא תינוק, שזה כנראה לא המקום האידיאלי לסעוד בו עם פעוט... אבל אח"כ הוא נמצא, והתיישבנו. היה שקט ונעים. כנראה ששקט מדי.

הילד היה בהתקף נוראי של "את-זה", והוא הצליח לשבור את השקט בצורה חד משמעית. בבושת פנים, חתכנו משם כעבור פחות משעה, כי זה היה פשוט מצחיק וקצת מביך (המקום בדיוק היה מלא בתיירים שקטים, ואנשי עסקים, שניסו לקרוא עיתון).

הזמנו 2 מקושקשות עם גאודה, ואחת גם עם סלמון. אני מתה לפצח את הסוד של המקושקשת הכי טעימה בעיר.

נטרף, בהנאה, על ידי כולם.

כל המאפים היו מוצלחים וטריים בטירוף (שהגיעו במסגרת הסלסלה המפורסמת).

היו גם יוגורט, גבינת עזים, ושמנת.. ריבה, וסלט עגבניות. אבל חלק גדול נאכל בחופזה, אז לא ממש נהנינו מהכל.

היה תה מוצלח, ומים שמולאו בכל פעם מחדש.

מקום מהמם, וכיפי, תמיד, רק כנראה לא עם עולל דעתן בן שנה וחצי.

NOTED.

 

למחרת בערב, בואכה מוצ"ש/ערב ט' באב, היתה לי דודה נוראית לבשר. ובצורה ספונטנית, אחרי שקראתי את ההודעה של פיקסלס (שהמליצה על מנות במקום), הלכנו לשם. הפעם - לבד! בלי הגור הכלבי, או האנושי.

היה מוצלח ומושחת כאחד.

אכלנו את הקומבו דלוקס, והזמנו גם בטן חזיר. היה לא פחות ממושלם. חזה אווז, ספייריבס, והבטן - היו השוס הגדול מבחינתי. האונטריב טיפה פחות. בסדר.. בפעם הבאה, נדע להזמין לא את הקומבו, אלא פשוט לפי משקל.

אני נשנשתי סלט קולסלאו חביב (לא יותר), ואהובי אכל צ'יפס מושחת עם גבינה צהובה. הגיעו גם חמוצים חביבים, ולחמניית תירס קטנה. נאמר לי שהיא נחמדה.

בסוף המלצרית הציעה להזמין אותנו לצ'ייסרים, אבל אני די מנסה להמנע לאחרונה מאלכוהול, אז למרות שהתחשק, החלטתי שעדיף לסרב. בן זוגי אינו שתיין גדול, בטח ובטח כשאני לא מצטרפת, אז גם הוא סרב.

היה מאוד מהנה, ומאוד משתלם. הכל, כולל הכל, כולל שתייה קלה, עלה בסביבות ה200 ש"ח. לא כולל טיפ.