אז היינו שוב ונהננו, פעם ראשונה בערב, מבחינת הישיבה נעים שם מאוד, במיוחד בשולחנות המוגבהים עם המושבים הארוכים, ממש סבבה. 

המלצר הראשון היה קצת "ייצוגי" מידי והרגיש צורך, די כרגיל במקום כזה ושאר מסעדות יוקרה, להחכים אותנו ביחודיות ונפלאות המטבח אליו המסעדה מכוונת, כשאמרנו שאנחנו מסתדרים עם המורכבות היחסית הזו, הוא ניסה לעשות

בוחן פתע מהיר ושאל אם אנחנו מכירים נניח מה זה קאטשפ מאניס, חמוד

כמו שכיוונתי בשאלה בפורום וגם ממה שזכרתי שטובים כתבו בעבר על המקום, רציתי לבחור כמה מנות יפות מהטווח הזול יותר של המנות העיקריות כדי לא לצאת בשן ועין, 370 ש"ח או 300 לקילו על נתחים גדולים מבושלים, יקר לנו מידי.

זה יכול להיות כיון מסקרן בעתיד לארבע ומעלה (בביקורים עד עכשיו לא ראיתי את המנה מוגשת, או שלא שמתי לב), אבל לשניים זה פשוט מרתיע מאוד, למרות שנאמר שיש אופציות זוגיות מתונות כנראה, אולי במיוחד לרגל טו באב.

 

הג'קרטה ביף שהזמנו נעם לנו מאוד, יופי של ביצוע לבקר בבישול ארוך ויופי של רוטב, המון השפעות הודיות עדינות באוכל של קונפורטי בטופולופומפו ותאי וסיני וקמבודי וויאטנמי וטיפה יפני, לטעמי זה פיוז'ן אסיאתי ברמות גבוהות מאוד. זאת בהחלט לטעמינו הייתה מנת בקר מעניינת ולא חד גונית עם שתי דיסקיות אורז כהות, טעימות ביותר גם כן.. טרונייה יחידה, כמו כמעט כל המנות שאכלנו, הכל טעים ומושקע, אבל לטעמי קצת קטן למחיר, למרות שקטן באמת זה לא.. כשטעים אני רוצה לאכול הרבה, ופה המנות די "על הנקודה" לטעמי ולא מעט מעבר, במיוחד תקף למנה זו.

 

העיקרית השנייה בנגלאור צ'יקן - פרגיות "אדומות" בסיגנון הודי עם ראיטה טובה ולחם צ'אפטי הודי לגילגול. אדומות אולי בעיקר בגלל השרייה ארוכה במשרה הטנדורי ההודי או שהיה שם שימוש באבקת\משחת הצ'אר סיו הסינית, בכל מקרה עוד מנה טובה מאוד שממש היה לנו כיף לאכול, גם היא לא זולה בכלל לחומרי הגלם, כ 100 ש"ח לכמות סבירה, אבל הכנה מצויינת.

 

העיקרית השלישית הייתה מנה שאהבנו מאוד בביקור הקודם, מין סינטה חזיר בשבעה תבלינים ורוטב צהוב על בסיס תירס וכורכום, כנראה - הפעם זו הייתה המנה שפחות אהבנו בארוחה, מעבר לזה שחתיכת הבשר הייתה פחות מרשימה הפעם "בנוכחות" ואולי בהקשר הזה גם קצת בגודל, הרוטב פשוט לא היה מוצלח כמו פעם קודמת, היה לו אפילו משהו קצת חרדלי מידי על גבול הלא נעים בעדינות, גם המרקם טיפה יותר מימי ממה שזכרנו. המנה היקרה ביותר באיזור 130, חבל שלא לקחנו את ההמבורגר כדי לגוון  

 

שני הקינוחים היו נהדרים, ברמה בהחלט גבוהה - עוגת בננות קטנה עם גלידת אגוזי לוז למיטב זיכרוני, כשהבננות בשיאן זו מנה לא מורכבת במיוחד אך טעימה ביותר ודי פשוטה לשיחזור בבית. 

המנה השנייה הייתה גולת הכותרת, שוקולדית מאוד, אם כי לווא דווקא ממש "מריר" כמו שהייתי רוצה, אבל יש שם שוקולד בהחלט באיכות טובה וכמות יפה של ואריאציות קטנות כמו מוס, טוויל, מיני פרלינים ומקרונים וגלידה מוקה הל טובה, בכלל הגלידות שם ברמה והקינוחים מושקעים, יפה מאוד בשביל 48 ש"ח. מה שקצת "כרגיל" הפריע, זה שמנת הבננות פשוט קטנה בכל קנה מידה, מנת השוקולד מכובדת ונאה בכמותה, מנת חלוקה כיפית לסגירת פינה מתוקה לשניים.

 

יחד עם לימונדה ותה קר מושקע יחסית עם פסיפלורה (34 ש"ח קצת יקר לתמורה ללא אלכוהול, הקוקטיילים שם באיזור 50 ומשהו, ממש לא זול..) הצלחנו לעמוד באיזור ה 500 ומשהו לפני, היה לנו כיף ואני בהחלט חושב שבנוסח הקבוע של המציאות של היום וכולי וכולי...... זו הייתה עבורינו ארוחה ותמורה טובה. 

 

אגב לגבי אדון קונפורטי או למעשה כל הסיפור וההצגה והמיצוב של טופולופומפו והמים הנושמים וכולי וכולי, אם נשים את כל "השנוי במחלוקת" בצד, יש מה לשים לדעתי, אני בהחלט חושב שהבישול שם\שלו הוא בין המעניינים והיצירתיים שאפשר למצוא בארץ וזה ב"אנדרסטייטמנט".. כן חושב שלקונפורטי יש מוח בישולי יוצא דופן בכל קנה מידה ובמיוחד בתחום הבישול האסיאתי שאני מאוד אוהב, יש מעט מידי אנשים בארץ שיכול לעלות בדעתי שהייתי שמח לרכוש ספר פרי יצירתם, אין לי שמץ של ספק שבעניין הזה הבחור נמצא ברשימה שלי שם למעלה, במיוחד עם מה שהוא עושה בטופולופומפו. מעריך גם את העובדה שמדובר כנראה באחד השפים היותר פעילים בישולית במחוזותינו ושאינו עסוק רוב הזמן בצילומי טלויזיה ומימוש פוטנציאל ה"טאלנט" שלו, כמו שרבים אחרים שמחים מאוד בבניית שמם ומותגם באמצעות פרסונה טלוויזיונית חסרת משמעות בישולית.