חברתי הטובה חגגה לאחרונה יום הולדת, וכהרגלנו בקודש, רציתי להפתיע אותה בבחירת מסעדה. על אף שהיא מעריצה את אייל שני משכבר הימים, עד שכף רגלנו ירדה מהמונית מול בית רומנו, היא לא ניחשה שלשם פנינו מועדות. השמחה היתה גדולה, ובהתאם, גם הציפיות. מהר מאד נחתנו לקרקע. אולי אפילו ירדנו מתחת לאדמה.

 

בשורה התחתונה – לא נחזור לשם יותר, וגם לא אמליץ לאחרים ללכת לשם. זה לא שהיה נורא, אבל לדעתנו בהחלט היה מגוחך. "רומנו" נראית כמו תוצאה של שילוב כל הבדיחות על אייל שני והסגנון שלו, שמשום מה החליטו להביא לחיים. והתוצאה היא שהבדיחה היא לגמרי על חשבוננו.
נתחיל בזה שאין אף לא מנה אחת בתפריט (שלצערי שכחתי לצלם) שהתיאור שלה לא כולל מילים כגון "שחלות" או "שלולית". נמשיך בכך שבמקום לכתוב "סנדוויץ'" או "כריך", בחר שני לקרוא למנות האלה "צינור". ונסיים את פרק התיאורים היצירתיים בכך שלא מעט מנות נשמעות כמו משהו שלא הגיוני בעליל למכור במסעדה, אבל המלצר שלנו בכל זאת עשה מאמצים ניכרים לשכנע אותו שהן שוות את זה. למשל, "שעועית לבנה, מגיעה ממש ממש רכה כזה, בשקית ניילון" ("פסוליה ביאנקה", אם אני זוכרת נכון). או "צינור חביתה". זוכרים מה זה צינור? אז כן, מדובר בסנדוויץ' חביתה. המנות שהזמנו היו טעימות, ואני בטוחה שגם השעועית והסנדוויץ' טעימים, אבל ציפיתי להרבה, הרבה יותר. ואולי זו היתה הטעות שלי, אבל אני חושבת שמשהו במיצוב הנוכחי של המקום מאד מטעה. אולי אם זה היה בר, פורט סעיד 2, הייתי פחות מאוכזבת.
נכון לעכשיו אין שום מנה בשרית בתפריט (מתואר בו בף בורגיניון, אבל הוא "לא מוגש עדין". מה שמעורר תמיהה לגבי הימצאותו בתפריט, שמודפס על נייר פשוט שמציין את התאריך של היום), וגם אם תחשבו ש"נקניקיית דם" היא מנה בשרית, המלצר יבהיר (אבל רק אחרי ששאלנו אותו מפורשות כשהוא סיים לתאר את המנה) שהיא בעצם עשויה מלחם.
ועכשיו למנות שהזמנו ולא רק קראנו - הצ'יפס המפורסם אכן טעים, אבל בכל זאת, זה צ'יפס ותו לא.  הדגים המטוגנים טעימים, אבל בעיקר מטוגנים. פילה הדג מזכיר באופן חשוד את הדגים המטוגנים. ורק מסלט התמנונים היינו לגמרי מרוצות.
שני כנראה כבר לא מאמין בצלחות, כי את רוב המנות הוא מגיש בשקיות, או סתם על גבי דפי נייר. בנוסף, הצוות שלו כנראה לא מאמין באיוורור אבל כן מאמין בצפיפות, כי בשלב מסוים ביקשו שנצטופף ונעשה מקום לעוד זוג ליד פיסת הבר הצרה שבה ישבנו. כשחברתי הביעה תמיהה ומחאה, אמרו לנו "בסדר, תשבו לכן בנוחות, זה בסדר". מצד אחד, נחמד שלא הכריחו אותנו להצטופף, מצד שני, למה שבכלל יבקשו שנשב לא בנוחות?
 
אני מרגישה שאולי הבעיה אצלי, ולא אצל שני, אבל היה לי חשוב לספר את החוויה שלי. אולי זה יעזור למבקרים הבאים להתאים את רמת הציפיות שלהם, אם גם הם יגיעו במחשבה שמדובר במשהו אחר.
אה, ואין לי מושג איך שגיא כהן אהב את המקום הזה כל כך. ממתי הוא חובב צפיפות, רעש, זיעה (אין שום פינה ממוזגת כהלכה, ריחמנו עד מאד בעיקר על המלצרים המיוזעים, אבל גם קצת על עצמנו) והייפ בלתי מוצדק? אני יודעת שאני בהחלט לא בעד.