אריצ'ה היא פנינת חמד שבורכה בטירה מקסימה שצופה על חצי איטליה ובאווירת ימי ביניים קלאסית.
המון תיירים נוהרים אליה וזה מורגש בעיקר במציאת חניה בכניסה לעיר. ברחובות לא הורגש עומס והיה כיף נעים להסתובב שם.
אחד המוסדות הידועים בעיר הוא פסטיצריה גרמטיקו, מקום שבו אישה אחת מגלגלת מרציפן כבר עשרות שנים. כמה מטרים הלאה משם יש ירידה שמובילה למסעדת Monte San Giuliano.
הכניסה למסעדה מרשימה מאד. שביל שעובר בין קשתות מאבן. תואם לרוח העיר ורומנטי מאד.
לפתיחה הזמנו סרדינים ממולאים בגבינה. לא הסרדינונים הקטנים, אלא מעין עוגה שבה שתי כיפה עשויה מסרדינים גדולים שמכסות גוש גדול של גבינה. עדין וטעים מאד.
לקטנה הזמנו פסטה א-לה נורמה. פסטה עם חצילים גבינה ורוטב עגבניות. את הפסאה יצקו לצלחת ישר מהסיר. למרות שהיא נשמעת פשוטה זו היתה אחת הפסטות הטובות שפגשנו בטיול. הגבינה עטפה אותה ברכות. קומפורט פוד מושלם.
פסטה עם קלאמס היתה גם היא מוצלחת מאד.
עוד מאכל איזורי שהיינו חייבים לנסות הוא הקוסקוס ים. גם אותו יצקו מהסיר. הר של קוסקוס. ציפינו למצוא בפנים חתיכות של דגים או פירות ים והופתענו לקבל נתח שלם של דג על ההר של הקוסקוס. בצד המנה הוגש רוטב אדמדם.
הקוסקוס היה שונה מזה שמוכר בארץ. הרגיש קצת כמו בורגול. הדג הרגיש טרי והיה רך כחמאה. אבל המנה הזו היתה המנה הפחות מסעירה בארוחה.
מחיר הארוחה היה באיזור החמישים יורו. חצי מהאוסטריה. ההוכחה שזול יכול לנצח את היקר ואחת משתי הארוחות הטובות בסיציליה.
מי היה מאמין שדוקא באיזור מוכה תיירים נמצא סוף סוף מסעדה שאני יכול להמליץ עליה בלב שלם.
המון תיירים נוהרים אליה וזה מורגש בעיקר במציאת חניה בכניסה לעיר. ברחובות לא הורגש עומס והיה כיף נעים להסתובב שם.
אחד המוסדות הידועים בעיר הוא פסטיצריה גרמטיקו, מקום שבו אישה אחת מגלגלת מרציפן כבר עשרות שנים. כמה מטרים הלאה משם יש ירידה שמובילה למסעדת Monte San Giuliano.
הכניסה למסעדה מרשימה מאד. שביל שעובר בין קשתות מאבן. תואם לרוח העיר ורומנטי מאד.
לפתיחה הזמנו סרדינים ממולאים בגבינה. לא הסרדינונים הקטנים, אלא מעין עוגה שבה שתי כיפה עשויה מסרדינים גדולים שמכסות גוש גדול של גבינה. עדין וטעים מאד.
לקטנה הזמנו פסטה א-לה נורמה. פסטה עם חצילים גבינה ורוטב עגבניות. את הפסאה יצקו לצלחת ישר מהסיר. למרות שהיא נשמעת פשוטה זו היתה אחת הפסטות הטובות שפגשנו בטיול. הגבינה עטפה אותה ברכות. קומפורט פוד מושלם.
פסטה עם קלאמס היתה גם היא מוצלחת מאד.
עוד מאכל איזורי שהיינו חייבים לנסות הוא הקוסקוס ים. גם אותו יצקו מהסיר. הר של קוסקוס. ציפינו למצוא בפנים חתיכות של דגים או פירות ים והופתענו לקבל נתח שלם של דג על ההר של הקוסקוס. בצד המנה הוגש רוטב אדמדם.
הקוסקוס היה שונה מזה שמוכר בארץ. הרגיש קצת כמו בורגול. הדג הרגיש טרי והיה רך כחמאה. אבל המנה הזו היתה המנה הפחות מסעירה בארוחה.
מחיר הארוחה היה באיזור החמישים יורו. חצי מהאוסטריה. ההוכחה שזול יכול לנצח את היקר ואחת משתי הארוחות הטובות בסיציליה.
מי היה מאמין שדוקא באיזור מוכה תיירים נמצא סוף סוף מסעדה שאני יכול להמליץ עליה בלב שלם.
משם המשכנו כמובן למרציפנים. חלק אהבנו יותר. חלק פחות. הטעם הרבה יותר עדין מהמרציפן המוכר בארץ. גם למי שלא אוהב מרציפן שווה לנסות. הכדורים עם הפיסטוק היו בעיניי המוצלחים ביותר.
