נגד כל הסיכויים וגם הטבע שלנו שלא למהר ולעלות על רכבת ההייפ התל אביבית ולנסות כל בר או מסעדה שנפתחת בתקופה האחרונה, אם הביקורות לגביה טובות או גרועות, עשינו זאת.
בשבת בצהריים הרמנו טלפון ל "לה אוטרה" שבירקון, לבדוק אם יש להם זוג מקומות עבורנו באותו הערב.
בהפתעה רבה, הציעו שנגיע בתשע וחצי ושיש להם שולחן עבורנו אך לא מקום על הבר שביקשנו במקור (שהגענו, נתנו לנו לבחור בכל זאת...על בסיס משחק כיסאות עם זוג אחר שרצה שולחן למרות שהזמין בר)
שמחנו בצהריים שלא צחקו עלינו בשל ההתארה המאוחרת לליל שבת והגענו בשעה הנקובה לרחוב הירקון.
 
מול מלון אימפריאל ישנו גם חניון במחיר מופקע ושם חנינו בדיוק מול דלת הכניסה ל לה אוטרה.
את המקום פתחו בעליהם של האימפריאל בר הכה מבוקש ונחשב שנמצא בסמוך, אך הפעם על בסיס קצת פחות פנסי וטייט כביכול, עם השפעות מקסיקניות ומהקריבים, לפחות כך היה כתוב על התפריט וכרטיס הביקור של המקום.
 
הבר\מסעדה ממוקמת במיקום מושלם לתיירות פנים וחוץ, ממש בליבה של הפיילה המהבילה מלחות- שסביבה, מלונות תל אביב שמעטרים את הרחוב והרחובות מסביב. המקום אמנם קטן יחסית כאשר בפנים כעשרה אולי קצת יותר שולחנות שפזורים בחדר בודד שבסופו בר- שיכול לאכלס כ 10 אנשים נוספים לערך.
האווירה חמימה עם תאורה מעוממת ותפאורה של בטון חשוף, מתכות וקש אך הכל בטוב טעם, בעדינות וברכות. המוסיקה שהתנגנה בכל העת הייתה אקלקטית ובסגנונות אתניים ואמריקאים, אך ניכר שנבחרה בקפידה לאווירה מושלמת. צ'יל אוט מקסיקני\ספרדי, פולקלור אמריקאי ועוד.
 
אותנו הושיבו כאמור בשולחן לזוג שהיה גדול מהסטנדרט כך שיש המון מקום לצלחות וכוסות שנערמים בהמשך הערב, אך מצד שני גם מרחיק אתכם קצת מבן\בת הזוג... בחרנו לשבת שנינו אחד ליד השניה על הספה הארוכה שהייתה מצידו האחד של השולחן ועדיין היה לנו נוח, מרווח מהשולחנות שהיו ליד וקרוב אחד לשנייה (בכל זאת באנו לבלות יחד).
 
מלצרית דוברת אנגלית ומעט מאד עברית ניגשה אלינו עם תפריטים, הציגה את עצמה ושאלה אם אנגלית זה בסדר כי היא מעט מתקשה בעברית, קטע קצת מוזר בעוד זה מקום שנמצא בישראל, אבל כנראה שהם מאד רוצים למצב את עצמם לתירים, אז זה מקובל עליהם. תכלס לא היה לנו ממש איכפת ומבחינתנו זרמנו.
 
הבטנו מעט בתפריט המעוצב אך המינימליסטי משהו לכמה דק למרות שהכרנו את רובו מקריאה והסתכלות לפני כן בבית. התפריט מורכב ממנות אוכל כאלו ואחרות בלי חלוקה אמיתית של ראשונות עיקריות וכן הלאה, אבל אפשר להבין את הזרימה הקולינרית שניסו לעצב בו. כמו כן, כמה וכמה סוגי מסקל וטאקילות, סקצייה של קוקטלים מיוחדים (שאלו, מעבר לאוכל המיוחד די הקטע של האימפריאליסטים בכל זאת...) ועוד מעט שתייה כזו ואחרת גם מהצד השני של התפריט. יש במקום עוד הרבה שתייה שלא רשומה בתפריט הקטן יחסית, אז תמיד אפשר לשאול את המלצרים אם יש משהו מסוים מעבר לרשום.
 
בחרנו יחד עם קצת עזרה מהמלצרית האמריקאית, שהתברר שהבינה היטב את מרכיבי הקוקטלים, דרך הכנתם, המאכלים וסוגי הטעמים - זוג קוקטיילים מהרשימה המיוחדת של המקום וכמה מנות מהתפריט שנראו לנו מיוחדים, טעימים או סתם שרצינו לנסות. היא הבטיחה לנו שלא להוציא הכל יחד ולהעמיס אותנו, אלא ללכת עם זה לאט ובהדרגה כך שנוכל להנות, לטעום יחד ושהערב יתפתח מעצמו. הסכמנו בחיוך ושמחנו שהיא מבינה עניין.
 
זוג המשקאות הראשונים לאותו הערב, היו כאמור מרשימת המיוחדים של המקום, השראות מקסיקניות ומהסביבה הביאו שבסיס הקוקטיילים יהיו מרום, מסקל, טקילה וכיוצ' כאשר התוספות הן של פירות אקזוטיים ותבלינים. הרשימה מאד מיוחדת ולי אישית היה קצת קשה לבחור. לא רק בגלל שלא מעט מהאופציות נראו לי מעניינים, אלא גם בעיקר שאני איש של סינגל מאלט נקי ותו לא אז אני לא ממש בכיווני קוקטיילים בדרך כלל, אבל הפעם זרמתי בכיף. 

oaxaca confidential – טקילה, אפרסק, היביסקס ופלפל שחור.
הקוקטייל הזה היה מצמד "קפואים" ברשימה ונלקח בהמלצת המלצרית שלנו, הגיעה כוס נמוכה, עם משקה קפוא על בסיס קרח כתוש בצבע ורדרד שעל פניו נראה כמו מרגריטה מברד בטעם מסטיק, אך היה משקה מדהים עם טעמים מדויקים ולא מתוק מידי בכלל.
 
הקוקטייל השני שהציעה המלצרית היה ה
KALINGO old fasion- 4 סוגי רום, טיקי ביטר ואננס, בעקבות שהצהרתי שאני איש של משקה "נקי" ופחות אוהב קוקטיילים... היא קרצה בחינניות ואמרה שאוהב. צדקה! בכוס וויסקי עגולה עם סלע של קרח בפנים, משקה בצבא קרמל בהיר, חזק אך ארומטי עם נגיעה ממש עדינה של אננס שהיה כמעט ולא מורגש אך איזן את טעמי הרום המרובים במשקה. הצלחה מסחררת מבחינתי, אחד המשקאות המגניבים שיצא לי לשתות לאחרונה.
 
יחד עם המשקאות כמובן שהזמנו לאכול, התפריט נראה מאד מעניין והתפללנו לאלוהי הוודו שהמטבח אשכרה יודע מה הוא עושה... יחד עם המלצרית הידענית הינדסנו רשימת טעימות...
 
אל השולחן הגיע קודם
* סלסות וקריספי טורטייה – כלי עם טורטיות פריכות משולשות ו שלישת פנכות עם מתבלים שונים.
פיקו דה גאיו, מתבל על בסיס תירס מקסיקני ברוטב אדום, עגבניות עם פלפלי האבנרו – חריף!, ומלון וסקורפיון ערבה שהרגיש כמו קוואקאמולי נוזלי עם המון ליים וכוסברה.
מנה לנישנוש כיפי ללא ספק ובמחיר שסה"כ לא עושה בעיה בכיס... מי שבא לשתות ולא רוצה לאכול בכלל, הייתי ממליץ לפחות לקחת את הקומבינה הזו, היא נותנת קצת "פלפל" לישיבה בבר.
 
עוד הגיעו אך לא מהר מידי,
* שרימפס קוקוס סלסת אננס וצ'ילי ויוגורט קוקוס, למעשה מקבלים שלושה שרימפסים בינוניים בגודלם על שיפוד עץ במעטפת זהובה של פנקו ושבבי קוקוס שעברו טיגון קל. על הצלחת מעטרים הסלסת אננס הטעימה, יוגורט קוקוס שאנחנו לא נגענו בו (אנחנו משתדלים להימנע ממוצרי חלב) ושמן ירקרק.
השרימפסים טוגנו במידה הנכונה ונשארו פריכים בפנים המעטפת. שבבי הקוקוס וסלסלת האננס היוו נפח מתקתק חריף לכל הכבודה ויחד עם פירות הים נרשמה מנה מעוררת רעננה וכיפית מאד.
נשאלת כמובן שאלת המחיר שעל שלושת השרימפס הללו נדרשים לשלם כמעט 40 שקלים, אך בשביל לא לבאס את הערב, העברנו את השיחה על המנה הזו ועל תימחורים אחרים לדרך חזרה הביתה. תכלס, המסקנות הן – ששילמנו בכיף - היה פה גם משהו מעבר לסתם לשים פירות ים בבלילה בצ'יפסר ומצד שני באנו ליהנות ולא להתלונן על המחיר. אלו המחירים בארץ לדאבוננו, ובמקומות ברמה הזו, צריך להכניס את היד עמוק לכיס, בעיקר כי במנה הזו זה לא נגמר.
 
* טאקו שוק אווז – גוואקמולה, עגבניות שרי, איולי צ'יפוטלה – מגיעים זוג טאקו בעבודת יד, דקים ורכים ובמרכזם שוק אווז שבושל בישול ארוך מפורק לפיסות ארוכות. הגוואקמולה נמרחה לפני והאיולי הוזלף מבקבוק לחיץ מעל כל הבשר. קיפול של הטאקו לצדדים ובשני ביסים מחסלים אחד כזה די בקלות. הטעמים נפגשים עם כל הפה, עסיסיות, חריפות עדינה, מרקם רך בעיקר מהטאקו הבשר והממרחים והמון המון טעם. אחת המנות הטובות של הערב לטעמנו, מה שגרר שלמרות הרשימה שהנדסנו בהתחלה יחד עם המלצרית, הוספנו מנת טאקו נוספת
 
* טאקו חזיר מפורק – פריחולס, סלסה ורדה וצנונית, גם פה נרשמה הנאה לכל אורך הביסים שחלקנו. אמנם המנה קטנה מאד, שוב, רק שני טאקו די קטנים עם מעט מילוי באמצע אך האוכל פה מיוחד ומקורי במחוזותינו ואמור לבסס מצע בקיבה לקוקטיילים משובחים. זוהי לא מסעדה פר סה... אבל האוכל מהנה ללא ספק ברמה אחרת לגמרי מגסטרונומית פאב בנאלית וידועה.
 
מנה נוספת שהגיעה בין לבין היא
*הטרטר בקר במסקל – חלמון, שאלוט, וקרם בצל. המנה שהגיעה נראתה נפלא. צבע הבשר היה בורדו עכור וניכר שעשו פה מנה מבשר שיושן היטב. חלמון הביצה היה שלם ונפוח ומסביב לפיאצה הבשרית המון עלים ושאלוט מופרדים. בין לבין מן קרם שהרגיש שעשו מפטריות דווקא ולא מבצל. אך זה התאים.
עם כף שהוגשה ערבבתי את החלמון עם הבשר והוספתי קצת מהעלים, הבצל והקרם מסביב.