מאז שאני זוכרת את עצמי היינו פעם בכמה חודשים מתייצבים בעכו. תמיד באותו חוף, ומשם ממשיכים תמיד לעיר העתיקה, לאכול באותה חומוסייה מצויינת (שמסייה), לקנות דגים, תבלינים באותה חנות נהדרת. זה היה ניחוח הילדות שלי, החומוס היה היחיד שאכלתי, וגם הכנאפה האהובה עליי הייתה בחנות ליד.
כבר שנים שלא הייתי בעכו, וכשנכנסנו לאוטו והתחלנו בנסיעה הצעתי, אולי במקרה, נגוון ונלך לדלאל. שמעתי עליה דברים טובים. באופן מפתיע, דבריי התקבלו בשמחה.
אז הגענו לעיר העתיקה, והלכנו לבאזר התורכי, בהחלט מקום מקסים. אבל- חם. הו. החום. הבאזר סגור, אין כמעט מעבר אוויר. הלחות והחום היו קשים מאד. בכל הבאזר משובצים כמה מקומות קטנטנים שעושים רושם של מקסימים, נראים כולם על אותו עיקרון- מגישים "סנאקס" (SNACKS) ובירות. החלטנו לנסות אחד מהם שנקרא קוקושקה, לנשנוש בקטנה.
לקוקושקה יש חלק פנימי עם מזגן. אבל המזגן נמצא מול הפתח, ולא הורגש בעליל. העדפנו לשבת בחוץ מול המאוורר, חם אבל יותר טוב.
הזמנו 2 מרגריטה קפואה, נאצ'וס תוצרת בית עם מטבלים, וסרטנים כחולים.
הנאצ'וס- טעימים, חמים וקראנצ'יים. המטבלים- יוגורט, טחינה, וסלסה. לא משהו מלהיב.
המרגריטה הייתה חזקה וקרירה, הסרטנים נאכלו בתאבון ובהנאה.
לא זוכרת את החשבון אבל המחירים די זולים- הנאצ'וס אאל"ט 16 ש"ח והסרטנים 20 ל-100 גרם.
אחרי עוד סיבוב בשוק הלכנו לדלאל. לדלאל גם כן חלל פנימי קטנטן עם מאווררים, או שאפשר לשבת בחוץ. התיישבנו בפנים עם 3 מאווררים. לפחות זה עזר קצת לחום.
אין תפריטים, המלצרית דיקלמה שורה של כ6-7 מנות ראשונות שעולים בין 20-30.
היא אמרה שדגי היום הם פלמידה ומוסר, וניתן לבחור אותם ב4-5 רטבים שונים.
מחיר כל דג- 95 שקלים. הם מקבלים אשראי.
קצת כבד עלינו דג לכל אחת (כלומר, כמעט 300 שקל, בלי ראשונות אפילו) לכן החלטנו לקחת כמה ראשונות ולחלוק דג אחד.
אז לקחנו- כרובית, שהגיעה אפויה בקושי (אולי זה היה חלק מהקטע? אבל היא הייתה מאד קשה) עם עגבניות צלויות שהיו טעימות וטחינה שהייתה מיותרת.
חציל קטן שלם מוגש על טחינה- טוב. חציל זה חציל וטחינה זה טחינה. בסדר. לא התרגשתי.
פריקי- שמגיעה עם לבנה ונעננע ו-ניחשתם נכון- עם טחינה. אני לא זוכרת שהמלצרית ציינה שגם פה יש טחינה שהייתה מעבר למיותרת, לטעמי היא הרסה את המנה, כי הפריקי עם הלבנה והנענע הייתה נפלאה.
מאפים ממולאים בתרד- הבצק היה מקסים, הגיע חם חם המילוי של התרד היה חמוץ בטירוף- ואני מאוהבי החמוץ. אבל היי, לפחות זה היה בלי טחינה.
ואז חיכינו למנה העיקרית. וחיכינו וחיכינו. ותוך כדי שחיכינו וחיכינו עוד קצת, הגיעה המלצרית שאמרה שבעצם יש תקלה והם לא מקבלים אשראי. אופס. טוב. מזל שמשכנו כסף מראש.
למנה עיקרית הזמנו פלמידה בתנור ברוטב לבנה (או אולי זה היה יוגורט) חם עם נענע יבשה, על מצע מנגולד עם כרובית.
טוב. אם לשני פרחי כרובית בינוניים בקושי, ללא תיבול או ייחוד, אפשר לקרוא כרובית, אז הייתה שם כרובית.
הדג עצמו היה עשוי בצורה מופתית. הרוטב היה טעים, אבל לטעמינו לא החמיא לדג הכי שאפשר. וכשמזמינים דג בכמעט 100 שקל, מצפים ממנו להיות-שורה תחתונה- יותר טוב מזה.
שורה תחתונה- שום דבר לא היה לא טעים. אבל בארוחה שבה נאכלה מנה עיקרית אחת ובכ"ז הגענו כמעט ל200 שקל, ולא התרגשנו מכלום- מבחינתי גם אין שום סיבה לחזור.
פעם הבאה שאהיה בעכו נלך לחומוסיה הקבועה הנהדרת שלנו. מסתבר שסוס מנצח לא מחליפים.