הי,
מזמן לא יצא לי לכתוב, אז קודם כל שלום לכל הוותיקים :)
לפני כחצי שנה, יצא לי ולציפור שיר קרה לבקר במסעדת אל ג'מילה ביפו. מאוד נהנינו מהשירות והאוכל, וסימנו לעצמנו שחייבים לחזור.
לפני קצת יותר מחודש, החלטנו לגרור את ההורים ואת אחותי ובעלה לסיבוב נוסף במסעדה, הזמנו מקום לשישי בערב, ואז נולדה לנו שמינית העוף שלנו (עכשיו כבר רבע עוף) והתוכניות בוטלו.
במסגרת הזמנה שבוצעה לא תוחזר, גררתי את קרורי לאל ג'מילה היום, להשלים פערים.
הגענו בלי הזמנה בשעה שמונה וחצי בשישי בערב, המסעדה לא גדושה, אבל גם לא ריקה. קרורי, שהגיע כמה דקות לפני, נשאל אם באנו עם קופון, ואמר שלא.
כשנכנסתי, הוא ישב עם תפריט. בדיוק עבר שם מנהל המשמרת, ביקשתי תפריט. "סליחה, אין לנו יותר". טוב, התפריט עבר מיד ליד, בשלב מסויים הגיע עוד אחד, אבל אנחנו כבר היינו די סגורים על ההזמנה.
בינתיים חוזר אותו מנהל משמרת, שואל אם אפשר לחת את התפריטים. אבל עוד לא הזמנו.. אה טוב, רגע.
בזמן שעיינו בתםריט הגיע מלצר אחר לשולחן ליד, ושפך כוס יין על שני סועדים, שרצו לשירותים להתנקות. קורה.
אחרי כמה דקות מגיע המלצר שלנו. ביקשנו שיש ברק וקרפצ'יו לראשונות. אין את שניהם. טוב, אז שיהיה מגוון סלטים, זה יש ? כן. אוקי, לעיקריות - מחרב - פילה דג על הפלאנצ'ה עטוף במשהו - נשמע מעניין, ודואט ים.
המלצר אומר אין בעיה, לקח את התפריים והולך. חוזר אחרי שתי דקות - רגע, מה הזמנתם שוב ? חזרנו על ההזמנה המורכבת של שלוש המנות שוב..
אחרי ההזמנה קיבלנו פיתה עם זעתר, טחינה, ועוד שני מטבלי עגבניות.
בשלב מסויים הגיעו שתי צלחות והסלטים שלנו, סלטים די סטנדרתיים, אבל בסדר. המלצר פינה את המגש עם הפיתה. הערתי לו בעדינות שיש לנו את כל הכוונות בעולם לסיים את הפיתה עם הסלטים, ושלא יפנה אותה. הוא נראה נבוך בעליל, חיפש איפה להניח את הפיתה (השולחן לא גדול), ובסוף בחר בצלחת הריקה של קרורי. טוב, קרורי בצע את הפיתה לשניים, והעביר לי חצי עם בחיוך קל.. יצא מזה די בסדר המלצר, נו שוין.
אחרי כשעה בערך הגיעה מנת דואט הים שלנו - "סליחה, אין מחרב, מה תרצו במקום ?". באמת ? עכשיו אתה אומר לנו, כשיש מנה על השולחן ? טוב, תביא תפריט.
בינתיים הוא גם דאג לפנות חלק מצלוחיות הסלטים (חלק נשארו שם עד סוף הארוחה), ואת הצלחת של קרורי, שהדואט הונח לפניו, בלי סכום (פונה עם הצלחת). הבחור חזר עם תפריטים, ביקשנו סט סכום. כן, כן, אין בעיה. טוב, ביקשנו מנה אחרת במקום המחרב, את זה אין. וזו - גם את זו אין. אוקי, מה יש ? יש בערך חצי מהתפריט.. מצב עגום משהו. בסוף הזמנו מנה של קבב טלה.
אחרי כמה דקות השולחן שלידנו (זוכרים את אפיסודת היין ?) קמו והודיעו שהם הולכים למנהל המשמרת, אחרי שכעבור שעתיים לא קיבלו מנה כלשהי, לא יודע בדיוק מה, אבל אמרתי לקרורי שאנחנו יצאנו בזול כנראה.
אחרי כמה דקות תזכרנו את המלצר לגבי הסכום, וביקשתי עוד מפיות, בסוף קיבלנו. האוכל היה טוב מאוד, אין תלונות, רק שהדואט שרימפס וקלאמארי שלנו איבד את כל הקלאמארי וצימח דג כשלהו, נו שוין, היה טעים.
אחרי פרק זמן די ארוך נוסף, מגיעה מנת קבב הטלה. מניחים אותה מולי, תוך כדי פינוי צלחת הסלטים שלי, עם המזלג והסכין ! בשלב הזה כברלא יכולתי להתאפק. "אפשר את המזלג והסכין שלי בחזרה ?"
"מה, אתה צריך אותם ?"
"מה אתה רוצה, שאוכל את הקבב עם הידיים ?"
"אה טוב, בסדר, סליחה"
לזכותו של המלצר הוא השתמש המון במילה סליחה, היא הייתה שגורה היטב בפיו, חבל שהיו לו כל כך הרבה הזדמנויות לתרגל את העניין.
סיימנו לאכול. כשכבר היה ברור שאף אחד לא מתכנן לפנות את השולחן (ויש רק אותנו ועוד שני שו\לחנות במסעדה בשלב הזה), ביקשנו תפריט קינוחים. "אין תפריט, יש רק מלבי". ויתרנו בנמוס וביקשנו חשבון.
גלידה בויקטורי סגרה את פינת המתוק. האוכל שהיה - באמת היה טוב, השירות - מתחת לכל ביקורת, אני תוהה אם נפלנו על יום רע, או שהם התקלקלו לחלוטין, בפעם הראשונה היה בסדר גמור.