הכניסה למסעדת שני כוכבים זו עוברת דרך הלובי של מלון רדיסון, אשר, איך נגדיר זאת? לא נראה לי שאוכל להרשות לעצמי אי פעם להתארח בו. המסעדה ענקית וכוללת מספר חללים מעוצבים ביותר, וכן בר מרשים. גודל החללים מנוצל היטב כדי להושיב את האורחים עם מרווחים גדולים בין שולחן לשולחן. האירוח הוא מן הסוג הקפדני והמלחיץ. המלצר הראשי מבוגר ושולט ביד רמה בכל פרט הכי קטן של האירוח. הרגשנו קצת שלומפרים, אבל קבוצת גברים מקומיים שישבו במרכז המסעדה היו לבושים עוד פחות מאתנו, כך שהרגשתנו השתפרה.
מציעים כאן תפריט צהרים של שלוש מנות בעלות של 65 אירו. בכל קטגוריה ישנן שתי מנות לבחירה כך ששני סועדים יוכלו לכסות את כל האפשרויות.
כמו בכל מסעדה ברמה הזאת, קיבלנו מספר פתיחים שאינם בתפריט ושהפגינו באופן חד משמעי את הכיוון הקולינרי עליו מרמז שם המסעדה: מיטב פירות הים והדגים. הפתיח הראשון היה רע: סוכריה על מקל של קרם שרימפ דגי להחריד. זה היה כ"כ לא טעים שחיפשתי ישר משהו להוריד אתו את הטעם הרע. למרבה המזל בדיוק הגיע הבקבוק הקטן של הריזלינג האלזסי הנהדר של יקב Hugel והמצב השתפר. מכאן ואילך המצב הלך והשתפר עד לסיומה האקסטרווגנטי של הארוחה. משעשע החך הבא הורכב מצלופח מעושן וקרם של כבד אווז. שילוב נהדר.
המשעשעים הבאים עברו באופן החלטי לים: מדליונים של טונה צרובה עם לחם שחור מדיו דיונונים וסשימי בס ים עם ציר דגים מוקרם. שניהם היו מוצלחים, אבל הטונה דרשה מעט מלח.
המנה הראשונה שלי כללה כמרכיב עיקרי מקרל כבוש קלות עם סורבה תפוחים, בשר אויסטר קצוץ וקוויאר (שכחתי לשאול איזה). המלצר מזג על המנה לאחר רוטב אויסטרים מוקרם שהשלים אותה היטב. מנה רעננה ונהדרת בה הקוויאר שימש כתבלין יעיל מאוד. מרות זאת, המנה שממול היתה טובה יותר: סקלופים מבריטני עם קונפי עולש, עולש טרי ורוטב פירות ים צלויים. כמו תמיד עם סקלופים, מנה זו עמדה ולא נפלה על הטיגון המהיר והחזק של הסקלופים, כך שטעמם האגוזי-מתקתקת בא ליד ביטוי ומרקמם היה פציח ונימוח.
המגמה של מנה טובה יותר בצד השני של השולחן חזרה על עצמה גם בעיקריות. פילה בס הים עם שלל פירות ים ורוטב בורדלייז היה לא פחות מנפלא. השימוש ברוטב יין אדום עם דגים ידוע באזור בורדו ותמיד נראה לי מוזר, אבל כאן ראינו היטב כמה השילוב הזה מוצלח, ואפילו עם פירות ים.
מנת פילה דג הזהבון האטלנטי שלי היתה טובה, אבל פחות מרגשת. מלצר לבוש כפפה לבנה מזג עליה עם ההגשה רוטב ברנייז עם פטריות פורצ'יני, אותו הוא כמובן בחש היטב ברוב טקס לפני המזיגה. אולי טעמו השתלטני של הטרגון ברוטב קצת הפריע לי, ואולי הטעמים המעט חלשים של דג זה.
לקראת סוף הארוחה קרה דבר שעוד לא קרה לי במסעדה מעולה: השף איב מטאן הופיע לפתע ליד שולחננו כדי לשאול איך היה.
למנה אחרונה ניתן לבחור פלטת גבינות מתוך עגלת גבינות מרשימה ביותר. המלצר כמובן ידען גדול בתחום ותהליך הבחירה מהנה למדי, אבל אני לא אוהב לבחור פלטת גבינות במסעדה. מדובר במוצר מוכן שהמסעדה לא עושה אתו כלום, מלבד לבחור ולהגיש אותו. לכן היה ברור מראש שאבחר בקינוח שוקולד "קאראט". אם הייתי יודע להכין קינוחים כאלה לא הייתי מעלה בדעתי להציע גבינה.
עם החשבון, שהסתכם ב-166 אירו (כולל טיפ) הגיעה פלטת מתוקים עם פיננסייר, מיני-נפולאון, פרלינים ומקרונים – כולם נפלאים וראויים ביותר להרכיב מנה אחרונה בפני עצמה.
לסיכום: חוויה נהדרת במסעדה מוקפדת וקפדנית להפליא. לכל הדואגים לגודל המנות במסעדות מישלן, המנות היו נדיבות ויצאנו מהמסעדה שבעים לגמרי.