סופ"ש התחיל דווקא מג'ויה רמת החייל בחמישי. המסעדה הכי קבועה ברפטואר שלי. הם משנים כרגע את התפריט ואני מקווה שזה לא יפגע במסעדה כי המבחר הצטמצם משמעותית. לדוגמא, מנה ראשונה של אינבולטיני חצילים (חצילים במילוי פסטה טרייה) שהייתה להם לפני כשנה נעלמה לפני מספר חודשים וחבל כי היא הייתה מנה פופולרית מקורית וטעימה.  הארנג'יני שלהם שינו גודל (קטנו) אבל יש מצב שנוספו כדורים.
מנת הסלמון שלהם גם השתנתה - מסלמון בתנור על ירקות ירוקים היה סלמון בחרדל דיזון עם מעט שמנת, על מצע שעועית, ניוקי ועגבניות. המנה הייתה נהדרת בעיני, עסיסית ושילובי טעמים מעניינים. הגרסה הקודמת לא זכורה לי. 
הוזמן גם ספגטי קרבונרה (התחלקנו במנות) ונזכרתי למה אני לא אוהבת את המנה, אבל בעיני גם לז'אנר היא לא הייתה מספיק מוצלחת. מעט מדי בייקון ולא קרמית ומענגת מספיק.
 

בשישי אכלתי עם ההורים בג'וצה באופן לא מתוכנן על הדרך באמצע סידורים. עוד מסעדה קבועה.
כיף להגיע לרמת החייל, החניה נוחה, המסעדות שומרות על רמה די אחידה וגוצ'ה תמיד נחמדה. בניסיון למצוא איזון בין טעם לקלוריות לחשק, מצאתי את עצמי אוכלת מנה חסרת מעוף כמו ספגטי פירות ים ברוטב רוזה (!). השם ישמור. הבעיה ברוטב רוזה היא שהרוטב דליל למדי, כשאתה אוכל קלאמרי שבתוכו הצטבר רוטב כזה הוא מתיז על כל החולצה (והמשקפיים והסובבים...) אבל לא יכולה לומר שלא היה לי טעים. כי היה. פירות הים שלהם תמיד עשויים טוב. אבא שלי אכל פסטת שרימפס ובשר סרטנים ועגבניות שמש (שו האדה?) ואהב - אבל אמר שהם יכלו להיות יותר נדיבים עם בשר הסרטנים.
אמא שלי אכלה קלמרי ושרימפס אלי-אליו וחיבבה למדי, למרות שהמנה אינה גדולה.

בשבת היו כל מיני בישולים. הכנתי ארנצ'יני (לקח שעתיים לרכך את הריזוטו, אבל בסוף היה שווה) ופסטה פטריות בשמן זית לפי מתכון של שגב. היה טוב.