בשישי ירדנו לערבה לביקור משפחתי. לצערי הרכב הסועדים לא איפשר ארוחה בלויתן החדשה, לכן אמא שלי הציעה את מוזס ואנחנו חשבנו שכדאי לנסות את פדרו אחרי השיפוץ ושינוי התפריט.
השירות היה נעים אבל לא מקצועי מספיק - המלצר לא ציין מחירי המיוחדים, גם אחרי שעצרתי אותו ושאלתי מה מחיר אחת מהמנות; מי שלא הזמינו מנות ראשונות, אלא רק לחם לא קיבלו צלחות וההצד שלהן של השולחן התמלא פירורים. יחד עם זאת, השולחן נוקה בין מנה למנה, הסכו"ם הוחלף, וברגע שהיו לנו הערות על המנות, הן טופלו מיד, והמנות שלנו החולפו בלי כל בעיה.
היינו 4 סועדים, הזמנו שתי מנות ראשונות ולחם הבית:
- חציל בוכרי - חציל עם טחינה, בשר טחון וסלט עגבניות פיקנטי (59) - החציל היה מהסוג העוקצני, סלט העגבניות לא היה פיקנטי, והמנה כשלם היתה חביבה ולא מעבר לכך. קצת דגש של תיבול היה מרים אותה.
- פרחי זוקיני ממולאים בפירות ים ומעליהם לנגוסטין (59) - הוגשו שני פרחי זוקיני קטנטנים (כאלה שהפרח שלהם היה בדיוק נגיסה אחת), נחים בתוך רוטב עגבניות חלק ועליהם מונחים שני שרימפס. לנגוסטין לא היה שם.
שני השרימפס היו מלוחים להחריד, ופרחי הזוקיני הצליחו להיות חסרי כל טעם מלבד מליחות עזה.
לעיקריות הוזמנו:
- שניצל פדרו - שניצל עגל וינאי בתוספת תפוח אדמה אפוי (76) - תפוח האדמה האפוי התגלה שפלחי תפוח אדמה שחומים שנטעמו ונראו כמו תפוחי אדמה שבושלו או נאפו ואז טוגנו. אמא שלי שהזמינה את המנה, אמרה שהיא טעימה לה.
- הבחור הזמין 300 גרם פילה עם פירה (165) - הבשר מוצג כבשר טרי מרמת הגולן ומתומחר לפי 55 ש"ח למאה גרם. הבחור הזמין בלו, המלצר הרים את הגבות בהערכה, הבשר הגיע עשוי מדיום, והוחזר אחר כבוד למטבח. הפילה החדש שהגיע נצלה כראוי, אבל לטענת הבחור הבשר היה חסר טעם לחלוטין, ולמרות שנצלה רק מעט, היה יבשושי משהו בצורה לא אופיינית.
- אני והדודה מקנדה הזמנו 300 גר' סינטה כל אחת - הבשר הגיע יחד עם הפילה של הבחור, והיה עשוי כהלכה, בהתאם למידות העשייה שהוזמנו. בטעימה הראשונה שתינו הבחנו בטעם חומצי / חמוץ ומאד לא נעים. טעמנו שוב, בדיוק כשהגיע מנהל המסעדה להתנצל בפני הבחור על הפילה שלו. הוא שמע אותנו מדברות על הסטייקים שלנו, ושאל אם נרצה להחליף את המנות. הסברתי שאני לא נוהגת להחזיר מנות אם אינן טעימות לי, אבל במקרה זה, אני פשוט לא יכולה לאכול את הבשר. שתינו הזמנו שניצל במקום (כי אמא אמרה שטעים).
- השניצלים שקיבלנו היו דקיקים, קשים וכמעט בלתי ניתנים לחיתוך ולנעיצת מזלג. הציפוי היה עבה יותר מהשניצל עצמו. הירקות הצלויים שלי היו מצויינים, וכך גם תפוחי האדמה של דודתי. שלושתנו השארנו בערך חצי שניצל, אחרי שנמאס לנו להיאבק באוכל שלנו.
אחרי ארוחה כזאת, כולנו היינו זקוקים לקינוח שישמח אותנו. לצערי התפריטים ברשת אינם מעודכנים, לכן לא אוכל לתאר את הקינוחים בדייקנות:
- אמריקה המושחתת (46) - קינוח שבנוי על פאדג' שוקולד, עליו טוויל ולצידו מקרון קטן. המנה מוגשת עם קנקן קטן של שוקולד חם מומס, אבל השוקולד שהגיע אלינו היה קר ומאד צמיגי, כך שקשה היה למזוג אותו. קינוח שוקולדי ודחוס מאד, שסיפק את הצורך של הדודה במשהו מתוק.
- אוסטרליה הפראית (38) - הקינוח שהבחור ואני הזמנו, ובנוי על מקלות מרנג, קרם מסקרפונה לימון ולפי התפריט היה אמור להכין דובדבני אמרנה. אלה התגלו כדובדבן אחד שנחצה כאשר כל חצי דובדבן הונח בקצה אחד של המנה, שהזכירה בצלחות שלה שדרת צלעות טלה. הקרם לא היה מוצק מספיק ונזל, אבל זו היתה המנה המוצלחת של הערב - רעננה, עוקצנית, מעניינת ומספקת.
עם בקבוק גמלא סנג'ובזה 2012 (106) ואספרסו כפול (10), החשבון הגיע ל- 729 ש"ח. שילמנו 667 ש"ח אחרי הנחת תושבי ערבה.
לא נחזור.