[מתחם שרונה, תל אביב]

 

חיפשנו מקום באיזור המוזיאון, שם נערך גם השנה פסטיבל הפסנתר, והחלטנו לנסות לראשונה את קלארו בשרונה.

 

המסעדה ענקית, נראה לי שהיא מהגדולות בארץ. ממש בסטנדרד אמריקאי מבחינת הגודל. למרות הגודל היא היתה כמעט מלאה. אחוז גבוה של תיירים. אי אפשר לפספס את האנגלית מכל פינה.

 

האקוסטיקה במקום זה משהו שצריך ללמד מסעדות שמאכלסות הרבה פחות אנשים ובכל זאת לא שומעים בהן טוב. בקלארו כמות האנשים ממש לא מורגשת באוזן.

 

אנחנו ישבנו על הבר שצופה למטבח. בדומה למאראבו ז"ל, התאורה הלבנה של המטבח קצת בולטת מדי ברקע, אבל עם הזמן התרגלנו. לכסאות של הבר קצת פחות התרגלנו. הם היו נוחים לישיבה אבל לא נוחים לתזוזה. מאד מאסיביים וקשה מאד להתכוונן איתם.

 

מהתפריט הזמנו מנת פתיחה. מנת פסטה. ומנה עיקרית. בנוסף גם את פוקאצ'ת הבית שהגיעה ממש לוהטת בליווי זייתים, ממרח של חציל קלוי וקערית עם צ'רשי בשמנת חמוצה שהיה המוצלח מהשלושה. מנת לחם נחמדה אבל ב-26 ש"ח ה-VFM שלה קצת גבולי בעיניי.

 

אומר מראש שכל(!) יתר המנות היו מוצלחות מאד. היחידה שהיתה מוצלחת אבל ניתן היה לשפר אותה היתה מנת הפתיחה: טרטר בקר (69) שישב על עלי תרד ולצידו תוספות כמו בצל חתוך דק דק, צ'ילי וכו'.

 

הבשר היה טעים. לאישה מעט מלוח מדי, בעיניי לא עבר את גבול המליחות. אני מאד אוהב את הקונספט של "לשחק" עם הטרטר עם התוספות בצד. בבלגיה אכלנו טרטר אלמותי שבו התוספות הוגשו בכמות ענקית בכוסות בצד. כאן הן הגיעו בכמות קטנה על הצלחת עצמה, וזה בדיוק מה שהייתי משפר: להגיש אותן בכמות גדולה יותר ובקעריות קטנות. בכמות ובאופן שזה הוגש בקלארו ה"אפקט" של התוספות קצת הלך לאיבוד, אבל למרות זאת - מנה מוצלחת.

 

מהפסטות: טורטליני שורט ריבס ומעל קציפת פרמז'ן (74). המילוי של הבשר היה חלומי, עם מרקם רך וטעם עשיר ועמוק. כל מה שהיה אפשר לצפות מהמנה הזאת היה שם. נאכל בתאווה רבה.

 

מהעיקריות: פורקטה חזיר (82) עם עשבי תבלין שהשתלבו בבשר עצמו, ותוספת של תפוחי אדמה. מנה יחסית גדולה. גם כאן נתח הבשר טופל באופן מושלם והיה עסיסי וכיפי. השילוב של עשבי התבלין בנתח לא רק הוסיף טעמים אלא גם יצר שילוב מרקמים בין הנתח החלקלק לבין ה"אבקתיות" של התבלינים. קשה לתאר את זה במדוייק אבל מזמן לא נהנתי ככה ממנה של בשר. תפוחי האדמה שגם כן ספגו את התבלינים היו מעולים. מנה שבטוח אקח שוב בביקור נוסף.

 

לקינוח האישה הלכה להסתכל וחזרה עם קראמבל שזיפים (42) וגלידת שמנת חמוצה שביקשנו להגיש בנפרד ואני מאד מקווה שב"רגיל" הם לא מגישים את זה ביחד כי כל הכיף זה לערבב את הקראמבל עם הגלידה רגע לפני הביס ולא לתת לגלידה להרטיב את כל המנה. החמצמצות של הגלידה איזנה מעולה את המתיקות של הקראמבל. מנת קינוח די גדולה, פשוטה וטעימה.

 

השירות על הבר היה סבבה. פונקנו בצ'ייסר של משקה על בסיס קמפרי. יין שתינו שתי כוסות קברנה של רקנטי.

 

לסיכום .

אין איזו בשורה קולינארית חדשנית במטבח של קלארו, וזה גם לא הכיוון שלהם. אבל כל מה שהוגש היה מצויין ומבוצע היטב, טעים וללא נפילות, וזה ראוי לציון.  מאד הזכיר לי את הארוחות הראשונות שלנו בהרברט סמואל, וזו מחמאה גדולה. 

 

הגעתי עם הרבה חששות כתוצאה מהדיווחים הראשונים על המקום, ושמחתי לראות שהם התייצבו והפכו לאופציה ראויה.

 

מוזר שכל הדיווחים שקראתי על המקום התייחסו לעיסקיות הצהרים. חבל, כי יש למסעדה הרבה מה להציע גם בערב. אנחנו בטוח נחזור מתישהו.

 

מעלה תמונות באדיבות הטלפון של האישה