אחרי כמה חודשים בבאר-שבע, אני כבר יודעת מאיפה להזמין אוכל כשלא בא לי לבשל, אבל כשהחבר אמר ביום ראשון שבא לו ללכת למקום קצת מושקע יותר לא היה לי מושג (ולמרות שהוא גר כאן כבר כמעט עשור לא היה סיכוי שהוא ידע). בחיפוש בפורום מצאתי את כרמים והחלטנו לנסות. תקציר: נמשיך לחפש.
התפריט נחמד, גם אם קצת יקר לכיס הסטודנטיאלי שלנו, ורוב המנות העיקריות הן מנות בשר (שפחות התאימו לנו גם מבחינת התקציב וגם כי אני כמעט אף-פעם לא אוכלת בשר בכלל ולמרות שהחלטתי לחרוג ממנהגי באותו יום, זה לא היה לכיוון של סטייק). העדר מבחר מנות לטעמנו בעיקריות והמחיר הובילו אותנו להזמין 3 ראשונות ועיקרית אחת ולחלוק הכל. המלצרית הייתה ממש נחמדה ושאלה באיזה סדר נרצה לקבל את המנות. ביקשנו לקבל 2 ראשונות ומנת לחם קודם, ואז את הראשונה הנותרת והעיקרית.
אכלנו (מהתפריט ברשת):
"מרק בצל - הנעשה בשיטה צרפתית מוגש בקדרת לחם כפרי ומוקרם בגבינה נימוחה". לא ברור מה הקשר בין גבינה לנימוחות אבל המרק היה נחמד. קצת מלא מדי בתוכן בשביל ההגשה בלחם (כי הכיכר ספגה את רוב הנוזלים ואנחנו נשארנו בעיקר עם חתיכות בצל).
"בקלאווה טלה - עלה פילו במילוי בשר טלה קצוץ בתיבול אוריינטלי מוגש על טחינה גולמית וסילאן". מנה נחמדה, שהחבר אהב. התיבול היה נחמד, לי הפריעה העובדה שהבצק לא טופל בצורה הכי טובה שאפשר מה שהוביל לזה שהוא לא היה ממש פריך מבחוץ אלא די סתם.
לחם הבית - היה לחם. עיקר מה שיש לי לומר עליו הוא שהוא עלה 22 שקל ושזה מוגזם לדעתי. הוגש עם שמן זית ובלסמי מצומצם, סלט חצילים כלשהו (אני שונאת חצילים) וחמאת שום ועשבי תיבול. לבקשתי הגיעה גם חמאה רגילה.
מה שכן התחיל להיראות ברור בשלב הזה היה בעיית תיאום קלה. שירתו אותנו שתי מלצריות, ששתיהן היו נחמדות מאוד אבל לא תקשרו ביניהן. למשל, סלט החצילים נשפך בטעות ומלצרית אחת אמרה שהיא מיד מביאה עוד, וכשאמרתי שלא צריך רק אחת מהן שמעה. היא הנהנה בחיוך אבל שתי דקות אחר-כך הגיעה המלצרית השנייה עם סלט חצילים. זה באמת לא משנה, אבל זה היה קצת יותר משמעותי כשהמלצרית שממנה לא הזמנו הופיעה עם שתי המנות הבאות שלנו כשעוד לא סיימנו חצי ממה שאכלנו. ארבע מנות על השולחן + מנת לחם זה לא משהו שהכי נוח להסתדר איתו, אפילו אם מתעלמים מהעובדה שסתם רצינו לאכול קצת יותר בנחת.
בכל מקרה, המנות שקיבלנו הן:
"ריזוטו פטריות איטלקי, פטריות שמפיניון ופורטובלו מוקפצות בחמאה, תימין ויין לבן, בניחוח כמהין ופרמזן". מנה בעייתית. עבור החבר, כי מסתבר שהוא לא אוהב כמהין (שהשימוש בו דווקא היה נחמד ובמידה). עבורי, כי אני יודעת להכין ריזוטו והם לא כל-כך. האורז היה אמנם עשוי אל-דנטה, אולי אפילו טיפה יותר מדי, אבל נראה שלא בושל כמו שצריך ולא היה קרמי. לדעתי יכול להיות אפילו שעשו שימוש בשמנת כדי לחפות על הקרמיות שלא הושגה בבישול.
"ניוקי ארטישוק ושקדי עגל - ניוקי ביתי עם שקדי עגל ארטישוק אלה רומנה ועגבניות שרי חצי מיובשות, לימון שום ועשבי תיבול". ה-מנה שבשבילה החלטתי לאכול קצת בשר באותו יום, והאכזבה של הערב מבחינתי. המנה לא הייתה גרועה ממש, והניוקי היו אפילו טובים ואווריריים. אבל שקדי העגל לא נוקו כמו שצריך ורובם היו סיביים. גם הארטישוק די הונח שם בלי טיפול, כך שהיו שם כמה גבעולים שמתוכם רק חלק היה אכיל (ואנחנו היינו צריכים לגלות איזה חלק). אכלתי ונהניתי משתיים-שלוש חתיכות שהיו טובות יותר אבל התבאסתי כי באמת לא שווה לחרוג ממנהגי בשביל דבר כזה.
בסוף הארוחה המלצרית שמה לב שהריזוטו נשאר די שלם, ושאלה אם משהו לא היה בסדר בו. הסברתי מה הייתה הבעיה וקיבלתי חיוך מתנצל (ולא ציפיתי ליותר).
אחר-כך הזמנו קינוח ותה. המלצרית (השנייה הפעם) אמרה שלוקח 12 דקות לאפות את הקינוח ושאלה אם נרצה לקבל את התה קודם. אמרנו שכן, אבל זה לא שינה הרבה כי הוא הגיע עם הקינוח בכל זאת. בנוסף, בהמתנה לקינוח התיישבו בשולחן שמאחורינו ואז גילינו שלמרות שהמקום נראה מרווח יחסית המרחק בין השולחנות ממש קטן ושאני יכולה לשמוע כל ביס שהאנשים מאחוריי לוקחים (משהו שממש מפריע לי). עברנו לצד השני והיה בסדר, לא יודעת מה הייתי עושה במסעדה מלאה יותר.
הקינוח היה "קראמבל פירות - אגס, תפוח ובננה בקרם שמנת עשיר, מעל קראמבל" (אני די בטוחה שבתפריט במקום היה יותר פירוט אבל זה מה שמופיע באתר). הוגש עם קצת גלידת וניל לא איכותית במיוחד. לי היה טעים, החבר אמר שזה עושה לו צרבת. לא קינוח מעניין במיוחד.
לא זוכרת בדיוק כמה שילמנו, אזור ה-250+ (חישבתי לפי המחירים באתר אבל נראה לי שחלקם לא מעודכנים כי זה לא נראה נכון). לא היה רע, אבל הביצוע הלא מוצלח של חלק מהמנות, השירות המשתדל אבל קצת בעייתי והמחירים הגבוהים ביחס לתמורה כנראה ימנעו מאיתנו לחזור.