בחמישי הבטחתי לחבר ישראלי שחי בקנדה, שנשוטט בשוק הכרמל, וכך עשינו. שוטטנו להנאתנו, הראיתי לו את המקומות החדשים שנפתחו, והסברתי לו את שיטת "מנה אחת בכל מקום".

 

בחרנו להתחיל בשומר 1, כי עדיין לא אכלתי שם, והתיישבנו על הבר ממש מעל הגריל.

 

רצינו לאכול מעורב בצלחת וסלט עגבניות, הוא רצה בירה ואני ערק לימונדה. אבל שני הגברים הצעירים שעבדו מאחורי הדלפק, פשוט לא עמדו בקצב. אחד היה אחראי על הגריל והתנור והשני על כל השאר, ולא היה סיכוי שיצליחו לטפל לבד בכל הלקוחות.

 

קיבלנו את המעורב, ולצידו ירקות קלויים שהוכנסו לתנור לחימום קצר, שלולית טחינה וקצת עמבה. מעורב, אתם יודעים, לא מיוחד במינו, היה בו קצת יותר מדי שמן לטעמי, והתיבול לא היה מעניין - מעורב.

את הסלט והשתיה לא קיבלנו, לכן ביקשנו לבטל אותם. שילמנו 48 ש"ח, ובסוף מי שקיבל את הכסף אפילו התנצל, אבל לא התרגש מהעובדה ששני לקוחות הלכו הביתה מאד לא מרוצים ודי צמאים.

 

המשכנו לשוטט, עשינו קצת קניות והלכנו לאכול משהו קטן ב- M25. הזמנתי לנו עראייס (48)ושיפוד אשכים (20), לו חצי גולדסטר (25) ולי קמפרי טרגון (35). קיבלתי קמפרי נענע, כי נגמר הטרגון, ונהניתי גם ממנו.

 

העראייס היה פחות מוצלח הפעם, הבשר היה דחוס מדי ואולי פחות מתובל או מתובל אחרת. הסלט היה נהדר כמו תמיד, וממרח השום לימון קנה את החבר.

שיפוד האשכים היה טעות. רציתי שקדים ושולחן אחר בדיוק הזמין את השיפודים האחרונים, אז הזמנתי אשכים במקום, אבל הם היו שומניים מדי, ולא לטעמי.

 

שילמנו 128 ש"ח, ועם החשבון קיבלנו כף גדולה עם מוס שוקולד (סטייל הבסטה) עשיר ומריר, כמו שמוס שוקולד צריך להיות.

 

עוד קצת קניות של ירקות, עשבים וקפה שחור, והמשכנו בדרכנו.

 

הוא רצה לשרונה מרקט. חשב שאולי יהיה לו כח לאכול ראמן. הוא היה נשוי ליפנית, חי ביפן, עובד ביפן - לא יכול להיות שיוותר על הזדמנות לאכול "לאמן" בישראל.

מזל שלקח לנו זמן להגיע מקצה אחד של העיר לקצה השני, כי הייתי די מלאה. הוספנו לזמן הזה, את זמן השוטטות בשרונה ובשרונה מרקט, ואת ההמתנה למקומות בהירו, והגענו לראמן עם קצת מקום בבטן.

 

הזמנו דן דן ראמן אחד (52) וראמן עוף אחד (52), סלט ירוקים (18) וסודה (10) . בזמן ההמתנה קיבלנו שוטים קטנים של סאקה שהושרו בו פרוסות מלפפון וגרגרי פלפל סצ'ואן, והיה לו ניחוח נפלא.

 

לטעמי הציר הפעם היה שונה מהציר שאכלתי יומיים לפני, הוא היה טעים מאד, אבל פחות עמוק. העדפתי את הדן דן ראמן עם הבשר הטחון על-פני הראמן עוף, ועדיין נהניתי מאד מהביצה החצי קשה (בדיוק המרקם שאני אוהבת).

הוא חיסל את הקערה שלו עד תום, כולל קולות שאיבת האיטריות, ושתיית המרק מהקערה. אני לא הצלחתי לסיים אפילו חצי.

לדבריו זה לא לאמן כמו ביפן, אבל הוא טעים ונחמד, והרגיע קצת את הגעגוע. הוא נתן לשף כמה טיפים על מסעדות קטנות ואלמוניות בטוקיו, והלכנו הביתה מלאים ועייפים.