שבוע אחרי הביקור בתאילנדית בהר סיני, הלכנו למגזינו.

בניגוד לתאילנדית, רואים שמי שמריץ את מגזינו מבין במסעדנות. הצוות היה מקצועי, מיומן ונעים, המקום מאורגן ומעוצב יפה (הצליחו איכשהו לשוות למבנה תעשייתי די מכוער מבחוץ מראה של "מבנה עתיק" מבפנים).

זו לא מסעדה מפונפנת. האוכל לא מסובך ורובו בעצם פיצות ופסטות. אפשר לקרוא לזה הדיקסי של האיטלקיות (אני מדבר על דיקסי בימיה הטובים) - מקום שאפשר להגיע אליו עד השעות הדי מאוחרות של הלילה ולקבל אוכל טוב. הוא גם לא שקט. בקיצור, מקום של בליינים, אבל בלי שיק היפסטרי מטופש ועם הרבה מקצוענות.

הזמנו פיצה עם פטריות ובייקון לפתיחה. היא הגיעה די מהר, פיצה עם בצק דק מאוד שנרטב מהר מאוד מהתוספות. הבצק הרטוב יחד עם העובדה שהתוספות נטו ליפול מהר (הם לא היו ביחד בתנור יותר מדי זמן) גרמו לזה שהיה אפשר לאכול אותה רק עם סכין ומזלג.

לאחר מכן הזמנו מנות "עיקריות" (בעצם מנות לא גדולות בתמחור של 40-50 שקלים): ריזוטו בייקון ואפונה - מאוד טעים, דג (לא זוכר איזה) בבלילה שהיה קטן ולא ממש מעניין, ושני "המבורגרים" - אחד שרימפס (בניגוד לשרימפס בורגר של גוצ'ה, בלי קציצת בקר - רק שרימפס) ואחד עם שניצל לבן. ההמבורגר שרימפס מזכיר את הלובסטר רול ונראה שהיה המנה המוצלחת שהזמנו. אני הייתי זה שהזמין את הדג, והיות שהוא לא ממש סיפק, לא מבחינת גודל ולא מבחינת טעם, הזמנתי עוד מנה של ריזוטו בייקון ואפונה בשבילי.
קינחנו בפאי לימון ופאי פקאן. פאי הפקאן הפגין את אותה הבעיה של הפיצה - הוא נטה להתפרק בקלות והיה צריך לרדוף אחרי הפירורים סביב הצלחת עם הכפיות הקטנות שסופקו. פאי הלימון הכיל שכבת לימון סבירה ועלה שכבה ענקית של קצפת בכיוון המרנג (משהו בין לבין). לטעמי היה עדיף פחות קצפת ויותר לימון.
סה"כ הרושם הוא חיובי. אוכל פאן ולא מסובך, תמחור הוגן, אווירה טובה, וחניון צמוד שמקל על הגישה, גם מחוץ לעיר. מחירי האלכוהול במקום נמוכים יחסית למסעדות מקבילות והוגנים מאוד, דבר ראוי לציון. זה יהיה מקום טוב לערב של שתיה ופיצות עם חברים.