לפעמים פשוט חייבים לעזוב הכל ולצאת מהבית. שבוע של אנטיביוטיקה לי ולקטנה (שכבר הפכה להיות "הבכורה") גרמו לי לגשש מי פנוי הערב, לצייד את האבא המסור והמופתע במה שצריך ולזרוק את העולל בזריקת "קולולוש" לזרועותיו.

 

נפגשנו בקפה אירופה. מקום מקסים שהייתי בו בערב קיץ, מזמן, עוד בימי הבעלות הבסטאית.

המארח, אות ומופת לזקני הרצל ההיפסטרים המחרידים שהשתלטו על פני הגברברים הוביל אותנו לבר, שם קיבל אותנו הרצל נוסף.

 

כשהרצל (טוב נו, מאיר) פיצח אויסטרים מייד הבנתי שאיתם אתחיל את הבריחה מהבית.

אבל הרצל (מאיר!) אמר שאלו האחרונים. ונגמר. וכך גם שיפוד האנטריקוט שזממתי עליו.

ויתרנו על הסשימי ("קרודו") שהציעו לנו (כמו לשאר באי הבר).

התפריט מחולק למחירים - 19-69 ש"ח. מאיר (הצלחתי!) המליץ לנו על מנות כאשר כמעט כל מנה ששאלנו לגביה זכתה לתיאור "וואו" והתפארות שמנות לא חוזרות למטבח.

בפועל, ישבנו ליד עמדת המלצרים וראינו מספר מנות שחזרו.

 

בחרנו בסלקים עם אנדיב וגבינה; קרפצ'יו ארטישוק; פוקצ'ה; שיפוד קלמרי ושיפוד שרימפס על פחמים (מנה בסטאית ידועה).

ליווינו הכל בבקבוק מוגה. כשהסתכלתי בבית על התפריט היה כתוב שהמוגה בציר 2009. בפועל קיבלנו בקבוק משנת 2011. לא הערנו.

מתוך המנות מנת הסלק הייתה טעימה מאוד, קרפצ'יו הארטישוק היה חמצמץ ולא התחברתי למנה. 

הפוקצ'ה - שום דבר לכתוב עליה, כמו גם על רוטב העגבניות האנמי שליווה אותה.

 

השיפודים היו מצויינים.

 

התלבטנו אם להמשיך בטרטר, ריזוטו שחור של פירות ים או צלעות כבש. 

נבחר הריזוטו ("זו מנה ממש וואו"). בחירה לא מוצלחת. האורז היה קשה והמנה כולה לא הייתה "ריזוטו". הציר לא היה מורגש והמולים כמו גם 4 פיסות הקלמרי שהתחבאו במנה לא ממש היו חלק ממנה. שוב - לא הערנו.

לקינוח, מקפא ברולה "מתה ארל גריי". מנה מצויינת. מגיע עם טוייל שוקולד לבן שלא היה טוויל אבל היה מאוד טעים.

חשבון - 460 לא כולל. בקבוק היין עלה כ- 200 ש"ח. בקבוק יין הבית (שהיה סביר) עולה חצי מכך.

 

אמנם המנות לא דייקו אבל נהננו מהארוחה ובלי להיות סקפטית - מתישהו סביר שאחזור שוב.

 

שבתי שבעה ומבוסמת לשיעולים, לתרופות ולתינוק רעבתן שהמתין ב(חוסר) סבלנות לשלו.