בשבוע שעבר פגשתי את ידידי עורך בלוג "שפונדרה" לביקור נוסף בשוק מחנה יהודה. בהתייעצות לגבי ארוחת הצהרים הוחלט ללכת ל"המוציא", שם אכלנו לפני כשנה ביחד ארוחת צהרים מעולה עם תבשיל מח וטחול ממולא. בכלל, אכלתי מספר רב של פעמים בבמסעדתו המקורית של אבי לוי ותמיד נהניתי מן האוכל.

המקום היה ריק יחסית (יום שני, בי-ם) ונמצא לנו שולחן בדיוק ליד הגומחה בה עובדת אימו של בעל הבית ומכינה את מטעמיה הביתיים. נוכחותה מהווה לכאורה מרכיב מרכזי ב"אוטנטיות" של המסעדה, אבל היא באמת מוציאה תחת ידיה מעדנים. בביקור הזה ראינו כיצד היא מכינה ממולאים צמחוניים שנראו מצויין, ומוזגת לקערות מרק שעועית ועגבניות סמיך. עוד לפני ההזמנה קיבלנו את תקרובות הבית הכלולות אוטומטית במחיר הארוחה. מספר סלטים קטנים וטובים שנהנינו מאוד לנגב עם החלה הטריה הנהדרת.
לצמחונים יש מספר מצומצם יחסית של אופציות בתפריט, אבל היות ואנחנו לא צמחוניים, חיככנו את ידינו בהנאה.

 

בחרנו בקציצות הדג ברוטב חריף (58 ש"ח) – מנה שאכלתי פעם ושאהבתי מאוד, ובארטישוקים ממולאים בפרגית בתבשיל ירקות וזיתים (64 ש"ח).  מן הצד השני של השולחן הגיע דיווח על קציצות טעימות מאוד, אם כי מעט דחוסות (במנה שאכלתי בעבר הן היו מאוד אווריריות). הרוטב החריף היה נהדר והתאים מאוד לניגוב עם מה שנותר מן החלה. תפוחי האדמה הקטנים שהגיעו כתוספת ניצלו עם תערובת תבלינים והיו טעימים מאוד.

 

הארטישוק הממולא היה נפלא. כמעט והבנתי סוף סוף מה זה "אוכל מנחם" כשאכלתי את המנה הזאת. שתי תחתיות הארטישוק בגדלים שונים הגיעו ללא ספק מארטישוקים טריים, מולאו, טוגנו בבלילה ואז בושלו עם הירקות. התרשמנו גם מן הזיתים השחורים שהיו בשתי המנות ושגולענו כדי לחסוך מן הסועדים שיניים שבורות. גם כאן הרוטב זעק לניגוב. האפונה המבושלת המתקתקה שהגיעה כתוספת למנה היתה גם היא נחמדה. לא הזמנו הפעם קינוח, אבל הסיגר המתוק מומלץ – מניסיון.

 

סיכמנו ארוחה מוצלחת נוספת ב"המוציא" וקינחנו בבירות בביר בזאר שבשוק. קשה להאמין שהמסעדה מצליחה לשמור מאז פתיחתה על הרמה ולהגיש באופן עקבי מנות עממיות שמוציאות רק שם טוב למטבח העדתי. יפה לראות שלמרות שמדובר במקום כשר, אבי לוי לא נכנס כלל לאותן פינות מסוכנות, אשר מפילות חלק ניכר מן המסעדות הכשרות.
כמו תמיד, דיווח מלא ומצולם בבלוג שפונדרה.