חברתי האהובה משכבר הימים הגיעה לבקר בארץ והיות והיא הגיעה לארץ אני נגררת אחריה לכל האטרקציות התיירותיות שאפשר להגיע אליהן.
אחרי ארוחה אתמול במדזו במרינה בהרצליה שלא הותירה רושם על שום דבר חוץ מהארנק שלנו הגענו היו לשרונה והחלטנו לשבת בפושון.
אני בגלל הקינוחים
היא כי היתה רעבה.
אני לקחתי לארוחת צהרים כריך סלמון עם מנגו.
פחדתי שיהיה מתוק מדי וזה לא סוד שאני לא אוהבת אוכל מתוק במיוחד. אבל היה מצויין, אפילו הבצל הסגול שהיה בסלט הסלמון (שונאת ללעוס בצל) לא הפריע במיוחד.
הגיעו חמישה מרובעי לחם קסטן קלויים, עם צ'יפס שרואים שנחתך ונעשה במקום (היה מעט סמרטוטי) עם סלט קטן בצד. אני לא הצלחתי להתגבר על כל הכריך ואחרי שאת המרובע הרביעי די דחסתי פנימה ויתרתי וביקשתי שיפנו לי. המלצר נזף בי שאני צריכה לנקות את הצלחת והשאיר לי אותה עד שאחרי 10 דקות ביקשתי שיפנו לי את הצלחת.
היא אכלה המבורגרים שלושה המבורגרים קטנים כל אחד עם תוספת אחרת ונהנתה מכל ביס. היא אהבה את הצ'יפס.
לקינוח התלבטתי אם לבזבז את הזמן שלי על אקלייר, שיכול להיות שהוא מעולה אבל בינינו אקלייר לבין לקחת שני טארטים.
לקחנו טארט שוקולד עם אגוזי לוז (ברח לי השם שלו. אבוי לי ולצרפתית שלי) וטארט נוסף עם תותים וקרם פטיסייר. שניהם היו מעולים. אני ויתרתי על השוקולד לפני החברה שלי כי באמת שהיה לי כבד מדי.
ביחד עם קולה, דיאט ספרייט והפוך אחד יצאנו בחשבון סביר לגמרי של 218 ש"ח.
אני חייבת לומר שמזמן לא נתקלתי בשירות כל כך מקצועי בישראל. מלצרים ששולטים בתפריט, מכירים את המונחים הצרפתיים בלי להתבלבל ורואים שמישהו משקיע שם באיכות השירות. אמנם היה את הפלופ עם המלצר שנזף בי על זה שלא סיימתי את המנה לא התרגשתי (ובדרך כלל אני מתרגשת מהדברים האלה).