אני מתחיל להרגיש דפוס, שוב קוראים ביקורת משתפכת של שגיא כהן על מסעדה חדשה שמאיימת לשנות את כל מה שחשבנו על המטבח הזה או האחר.
אז הפעם זה היה המטבח היפני, ובועז צאירי הוא הטוען לכתר במקרה הזה.
בועזו עדיין בהרצה ולא מקבלת הזמנות בטלפון, הגענו בשעה שמונה וחצי בערב וביקשנו להרשם. ניכר כי הצוות במסעדה אינו צוות מיומן (בלשון המעטה) והם לא ידעו איפה רושמים אנשים, לאחר שנרשמנו בשמנו לא רשמו כמה אנשים אחר כך ולכן התפלאו פתאום שאנחנו חמישה.
המסעדה היא חלל קטן מאוד במה שפעם היה הAlcohome ברחוב בן יהודה בתל אביב, המטבח נמצא בפנים ורוב מקומות הישיבה מסודרים ברחוב מתחת לסוכך. השולחנות ושרפרפי הישיבה פשוטים מאוד ולא נוחים, כמו כן הישיבה על המדרכה לא נוחה גם היא שכן הרחוב בשיפוע והישיבה על שרפרף בר גבוה גורמת להרגשת אי יציבות.
הבנות התלוננו שאין מקום לתלות - או להניח - תיקים, מעילים או כל פריט אחר שלא רצו לשים על השולחן או לשבת עליו.
הגיעו תפריטים עם ארבע מנות עיקריות בקערות (ראמן, אודון, קארי בלי וקארי עם אורז) ושלושה סלטים (אטריות, וואקאמה, בצל). יש לציין שכל המנות טבעוניות.
לאחר כעשרים דקות הגיעה מלצרית והזמנו שני ראמנים, אודון, מנת הקארי ללא האורז ואת שלושת הסלטים, את האודון הזמנתי חריף כמתבקש בתפריט לציין את רמת החריפות.
למנות לא לקח הרבה זמן להגיע,
האודון
התגלה כמרק פושר ודלוח, עם טעמים חלשים של יוזו חמצמץ, הרבה אטריות אודון ומעט בצל ירוק, המרק לא היה חריף כלל וכלל.
בראמן
היו בעיקר טעמי שמן שומשום ובוטנים וגם הוא היה מאכזב מאוד בטעמיו, גם הוא הכיל בעיקר אטריות ומעט אצות.
הקארי
היה הקערה המוצלחת ביותר מבין השלוש אך גם הוא לא הצטיין בטעמיו והכיל אטריות, כופתאות ואצות היזיקי. הכופתאות עשויות קמח טפיוקה ואורז לדעתי ולא היו מוצלחות כלל.
מחיר כל קערה הוא 45 שקלים.
הבעיה העיקרית בסלטים הייתה שהם פחות או יותר אותה הגברת בשינוי אדרת.
סלט הוואקאמה
לא הכיל כלל אצות וואקמה אלא 80 אחוז אטריות אורז משני סוגים, מעט אצות קומבו קצוצות ומעט גרידת סלק.
סלט הגשם האביבי
הכיל בעיקר אטריות אורז, גרידת סלק וקומבו.
סלט הבצל
הכיל בצל ירוק מטוגן, בק צ'וי, שבבי בצל לבן וסגול.
הבעיה העיקרית בכל הסלטים שהרוטב שלהם היה דומה מאוד אם לא זהה ובמיוחד בשניים הראשונים לא הורגש הבדל ביניהם מבחינת המרכיבים או הטעמים.
מחיר הסלטים הוא 15 שקלים.
בועז עבר מספר פעמים בין השולחנות וכנראה שמע אותנו מדברים בינינו על חוסר הטעם של המנות, הגדיל והביא לנו מעט רוטב חריף שעשוי משזיפים יפנים לשולחן, הרוטב שיפר מעט את המנות המשמימות.
לקינוח הוזמנו שלושה כדורי גלידה טבעונית, פיסטוק, שקד ליים ומנגו.
הגלידות היו החלק הטוב של הארוחה, מרקמן דחוס משהו וקרמי אבל אני חושב שגלידה עם ניחוח יפני היתה יכול לעניין יותר, לדוגמת טעמי מיסו או מאצ'ה.
בנוסף, במחיר של עשרה שקלים לחצי כדור גלידה מדובר ללא ספק בגלידה היקרה בעיר.
יאמר לזכותה של בועזו שיצאנו שבעים, הרי אכלנו לא מעט אטריות בארוחה הזו. אבל בניגוד גמור למה שבועז צאירי טוען לעשות לא למדנו שום דבר חדש על המטבח היפני שהרגיש, במקרה הזה, כמו צל חיוור ודלוח של המקור המעניין והעשיר.