בשבת שמשית של סוף דצמבר, בדרך חזרה מטיול בדרום, אורנית ואני החלטנו לעצור בחוות קורנמל בנגב הצפוני למעט גבינות עיזים ואירוח מדברי. במבט ראשון המקום לא נראה מרשים במיוחד, זוהי חווה קטנה העומדת על ראש גבעה לצד כביש 40, עם מספר צריפונים ודיר עיזים. אבל אם עוקפים מעט את מתקני החליבה מגיעים לשני קרונות רכבת ישנים הממוקמים ממש על קצה הגבעה שהוסבו מחדש לשמש כחנות הגבינות ומסעדת החווה, וכאן בעצם מתחיל הסיפור.

 

החווה הוקמה ב-1997 על ידי ענת ודניאל קורנמל וב-2007 התווספה לחווה גם המסעדה הקטנה. תפריט המסעדה כולל מנות חמות וקרות, כולן עם גבינות המשק כמובן. בשביל להינות מכל העולמות הזמנו אחת מכל סוג – מגש גבינות, שכלל פרוסות תום, עדי ופטה עם תפוח מבושל ביין במרכז, ומנה ייחודית למסעדה שנקראת "מקלות עדנה" ומורכבת מגבינת עדנה עטופה בבצק פריך שמגיעה עם סירופ יין ותפוחים חם.

המסעדה לא עובדת לפי כללי טקס מסויים ומה שמוכן יוצא לשולחן. זה עבד מצוין עבור שנינו כיוון שיכולנו לטעום משתי המנות ולתת לכל אחת את הכבוד שלה. התענוג האישי שלי היה מהגבינות הקשות של החווה – תום ועדי. שתי הגבינות מגיעות עם אחוז שומן גבוה (40%) וריח חזק וטוב. העדי מזכירה מעט גבינת פרמז'ן, אבל כיוון שמדובר בגבינת עיזים במקום בקר הטעם משתנה מעט והגיוון מתקבל בברכה. אותו שינוי ניתן למצוא גם בגבינת התום, שבדרך כלל כוללת אחוז שומן נמוך אך כאן מגיעה עגלגלה ושמנה.

"מקלות עדנה" הייתה גם היא מנה מוצלחת והגיעה על צלחת רותחת כאשר סירופ היין עדיין רוחש ומבעבע. הבצק היה פריך, הגבינה מעט מלוחה והסירופ מתקתק. אין צורך להוסיף מעבר לזה, המנה הייתה פשוטה וטובה והייתה נעימה לשנינו. לקינוח חלקנו יחד פנקוטת יוגורט עיזים שהגיעה בצנצנת זכוכית קטנה עם ריבה ביתית ויצאנו למסע חזרה למרכז הארץ.

 

אני יודע שבכל טיול עתידי שלי באזור אני אעצור בחוות קורנמל לביקור, יותר בשביל הגבינות מאשר בשביל המסעדה, אך פה גם הנקודה שאני מנסה להבהיר – לחווה אין משווקים ולא ניתן להשיג את הגבינות בשום מקום מלבד בחווה עצמה, וזה חבל כי הן ממש מוצלחות. עד שמצב זה ישתנה, אם אתם מוצאים את עצמכם נוסעים על כביש 40 באזור משאבי שדה, אני ממליץ לעצור להפסקה קלה בחווה. זה שווה את זה גם אם רק בשביל פרוסת גבינה קטנה ונוף המדבר מסביב.

 

בקרו אצלנו בבלוג לקריאה נוספת