לכתוב זה קצת כמו לרכב על אופניים - אי אפשר באמת לשכוח איך עושים את זה. אל תקחו אותי כדוגמא, כי בגיל 29 אני עדיין לא יודעת לרכב על אופניים. אבא ואמא לא לימדו אותי כיצד לרכב בגיל צעיר, וחוסר הידיעה ליווה אותי בהמשך. העניין הוא שמעולם לא הרגשתי חוסר באופניים, וגם כשעידן ניסה לעזור לי בנושא, המאמצים שלו עלו בתוהו. בכל מקרה, לא כתבתי בבלוג לאחרונה ממגוון סיבות. העיקרית היא שעידן ואני לא הלכנו למסעדות מרשימות לאחרונה, והשנייה היא שעקב עבודה חדשה, אני מתעלפת למיטה בשעה 21:30 בערב, ואין לי זמן פנוי לפרט אודות הנגיסות הקולינריות שלי.
אבל אל דאגה חברים - סמכו עלינו הפודיס שנצליח לדחוס שתי מסעדות ליום אחד (וגם ארוחת הסילבסטר בפתח, למקרה שדאגתם לנו). בבוקר ביקרנו בחוות קורנמל, עליה כתב עידן בחן רב, ואת גבינת התום מהמסעדה אני עדיין מנשנשת בערבים (עריכה: גבינת התום הסתיימה מזמן). בערב יום שבת, קפצנו לבקר ב- Greco ברמת אביב, ביחד עם אבא שלי, ושבנו בחתיכה אחת בשביל לספר.
ובכן, גרקו היא טברנה יוונית אמיתית. הדבר הראשון ששמים לב אליו ברגע שנכנסים למסעדה, הוא האופי המיוחד שניתן לה ע"י מקימיה - השף אליאב גולדנברג והמסעדן צביקי עשת. האווירה שמחה וססגונית, המפות עשויות מנייר, ישנו ריח עז של בשר סובלקי באוויר, וההרגשה היא סך הכל טובה ו(יסלח לי עידן על השימוש במילה)אותנטית.
גרקו ממוקמת בשכונת רמת אביב המנומנמת, כך שהיתרון העיקרי שלה מבחינת לוקיישן הוא העובדה שיש לצדה חנייה. כל המתחם עצמו בו היא שוכנת - מתחם גרינברג - כולל את גרקו, את מסעדת גרינברג ביסטרו, Pizza גרינברג וגלידריית ג'לטריה - כולו שייך כאחד למקימים. אם כבר לנהל מספר מסעדות, לפחות שיהיו קרובות אחת לשנייה.
התפריט של גרקו בנוי בצורה מסוימת - אתה בוחר את המנות אותן אתה רוצה לאכול (רצוי בשיתוף עם שאר החברים לשולחן), מסמן אותן ב- V (כולל השתייה) והן מגיעות אלייך לשולחן לפי סדר ההכנה - מה שמוכן, יוצא לשולחן.
הזמנו שתי מנות ראשונות (קרה וחמה) ביחד עם פיתות מהגריל בתוספת שמן זית, אורגנו ופפריקה, ושתי מנות עיקריות. את הכל חלקנו שלושתנו, ונרשמה שביעות רצון גבוהה מהיושבים בשולחן. קודם כל - הלחם. הפיתות הגיעו חמות ורכות מהתנור, פריכות וטעימות. מנחמות כמו שפיתות צריכות להיות, והיוו מצע מעולה לספיגת הצזיקי (יוגורט עם מלפפונים, שום ושמיר). הצזיקי גם הוא היה מתובל בנדיבות ועשוי כהלכה - אבא נהנה ממנו מאוד, וכך גם עידן ואני. את תואר "הכוכב העולה" של המנות הראשונות מקבלים דווקא הדולמדס - עלי גפן עם רוטב יוגורט. אודה באשמה שאינני חובבת גדולה של הז'אנר, אך עלי הגפן של גרקו היו מצוינים, מתובלים בלימון וטעימים מאוד.
לעיקריות הגיעו לשולחן לסבוס סוגניה - בצל ממולא בשר ואורז בתיבול עשיר - שהיה טעים אך פחות לטעמי ולטעם אבא, כיוון שכלל תיבול בהרט דומיננטי שצריך לאהוב. עידן דווקא עף עליו, בעיקר על הבצל החיצוני שהיה מקורמל. המנה הטובה ביותר מבחינתי הייתה השנייה - הפסטיצ'יו - מאפה פסטה עם בשר, בשמל וגבינת פטה - מאפה נדיב בגודלו וטעים בטירוף. כל השילוב של הבשר עם הפטה, רוטב הבשמל והעובדה שלמעלה היה קראסט פריך - עשה לי את היום. נרשם חיוך מצדו של אבא, ואני ידעתי שהצלחנו הפעם.
דווקא בגזרת הקינוחים גרקו לא מצליחה לנסוק מעלה, וחבל. הזמנו את הרווני טופי וחלב - עוגת סולת וחלב ברוטב טופי - שהגיעה מטוגנת ומלאה בטעמים דומיננטיים של סולת וטיגון. פחות כוס התה שלי, עידן מאוד נהנה ממנה. גם במבחן הקפה ההפוך גרקו עמדה בהצלחה - הרי ידוע שאבא מזמין בסיום כל ארוחה כוס קפה הפוך, שיהיה רותח, בכוס זכוכית, בלי תוספת קצף. מסעדות שהשכילו להביא לשולחן הפוך רותח, זכו לביקור חוזר מאבא, ואלו שלא - זכו למבטים צוננים כקרח. נקודה שחורה קטנטנה אחת יש לציין (וגם היא, רק בזכות אבא) - מפת הנייר התלכלכה כהוגן מהצזיקי, ונוקתה ע"י המלצרית עם מטלית. אבא ביקש שתוחלף המפה, והמלצרית לא ששה להחליפה - אלא רק לאחר שביקשתי שוב והדגשתי את חשיבות הנושא. לא נחזיק זאת כנגדה, כיוון שבמבחן האוכל והאווירה - גרקו מקבלת ממני ציון גבוה, ודווקא מהסיבה שהמנות שלה ייחודיות ולא חוזרות על עצמן במסעדות שף אחרות.
לסיכום, לגרקו תפריט עשיר ומגוון, ובטוחני שנבקר בה שוב - גם בשביל האווירה וגם כדי לדגום מנות נוספות מהתפריט, שהפעם לא הצלחנו לטעום. כפי שאומרים ביוונית - Kali Oreksi (בתיאבון)!
