למנה ראשונה חלקנו מנת פולנטה עם אספרגוס, עגבניות קלויות ופרמז'ן. המנה הייתה רכה, עדינה וטובה ופתחה את הארוחה ברגל הנכונה. למנה עיקרית בחרנו את תפריט ה"ים" וקיבלנו שתי מנות מאד יפות למרכז השולחן – רביולי חציל שרוף עם קלמרי וגבינת המאירי (בתמונה הראשית) ומוסר ים אפוי עם ריזוטו אפונה. הרעיון היה שנהנה מהמנות ביחד, אבל מהר מאד גילינו שההעדפה שלי נוטה לכיוון המוסר בעוד שהעדפתה של אורנית נוטה לכיוון הרביולי, כך שלאחר הסכמה הדדית כל אחד מאיתנו לקח צלחת לחיקו והתחזרנו לנו בהנאה.

 

גם הקוקטיילים שהזמנו עם המנות הגיעו בזוגות וכשהגענו לשלב הקינוח כבר היינו פחות מופתעים מההצעה לזוג קינוחים על צלחת משותפת. במקור תכננו לחלוק קינוח ביחד, אבל המסעדה כן מתהדרת במגוון מפתה של קינוחים והרעיון נשמע חמוד, אז החלטנו שלא יזיק לטעום מעט יותר מהמגוון (או פשוט לאכול יותר קינוח). על אבן הגשה שטוחה קיבלנו זוג טארטלטים, האחד עם שוקולד לבן והשני עם מנגו וריבת חלב, ומשניהם לא נשאר זכר תוך מספר דקות. עוד מספר רגעים של שיחה קלה בשביל לתת לאוכל להגיע למקומו הראוי ולגשם להרגע ויצאנו לנו חזרה הביתה לבדוק את מצב הפוך.

 

אל בראון הגענו עם מצב רוח טוב ויצאנו עם מצב רוח טוב. משיטוט ברחבי הרשת תשמעו דברים טובים על המאפים שלהם (ואנחנו מאשרים את הדיווחים) אבל פחות על המסעדה וזה קצת חבל. בראון היא מסעדה חמודה וטובה עם אוכל טעים ומחירים סבירים ובהחלט בחירה טובה אם אתם נמצאים באזור. בנימה אישית יותר, מה שתפס את עיני הוא דווקא הרעיון לצמד מנות ביחד, אותו הייתי מעוניין לראות יותר. הוא גרם לנו להזמין יותר מהתפריט, לחלוק יותר את המנות שמולנו, לאכול בקצב אחיד וליהנות ממגוון גדול יותר של טעמים בלי שתהיה התנגשות בין המנות שהזמנו. נכון, התפריט הרגיל של המסעדה לא עובד כך, אבל הייתי שמח אם הוא היה חוזר מפעם לפעם.

 

מוזמנים לבלוג לקרוא פוסטים נוספים