התאילנדית בהר סיני –

הגענו בחמישי בערב לפני שבועיים ובניגוד לציפיות זמן ההמתנה שלנו היה "רק" חצי שעה, במהלכה הלכנו להסתובב עם הכלב בשדרות רוטשילד והתקשרו אלינו כשהגיע תורנו.
האווירה במקום כאילו מדגישה שזה הדבר החם ביותר בתל אביב עכשיו. ישבנו באיזור החיצוני (כאמור היינו עם כלב) ושולחן לידנו ישב ארז טל. כמה שולחנות ליד זה ישב אביב פרנקל. הציפיות שלנו היו בשמים.
בפועל – לא נפלתי ולא הבנתי על מה המהומה. סלט פאפיה חביב, מרק טום יאם עם פירות ים שביקשתי שלא יהיה חריף ובכל זאת הגיע חריף (הביאו לי אורז מאודה לספוג) ותבשיל קארי צמחוני שאני כבר לא זוכר מרוב שהיה משעמם. אולי לפני כמה שנים כשלבית תאילנדי לא היו מתחרים הייתי עף על המקום, אבל היום אחרי נאם וטייגר לילי ובעיקר האנוי אהובת ליבי – לא היה שום דבר מיוחד באוכל שם ואני לא רואה שום סיבה לחזור, לפחות עד שההייפ (ורמת הפלצנות) תרד. בחיי שנהניתי יותר מהקב"א שעשינו בקוקיז הסמוכה.

בועזו –

היינו בחמישי שעבר, בזמן הסופה שהתחוללה בחוץ. קצת הצטערתי לגלות שהתפריט מאוד מצומצם וכולל מרקים וסלטים בלבד. לקחנו שני מרקי קארי – אחד עם אטריות ואחד עם אורז. שניהם היו טובים לסוגם, אבל שוב לא הבנתי על מה ולמה המהומה. היה חסר לי מאוד מלח במרק שלי, ולא היה כזה בנמצא... כשביקשתי הביאו לי סויה במקום. הוספנו שני סלטים – האחד היה סלט רגיל למדי של ירקות שורש עם אטריות שעועית – ללא שום תיבול! מזל שהביאו לנו סויה כדי שיהיה לזה קצת טעם. המנה היחידה שבאמת התרוממה לגבהים היתה סלט של בצלים שהיה מיוחד ומאוד טעים. הייתי שמח אם שאר האוכל במקום היה ברמה הזו. אין שם גם שתיה קלה, רק אלכוהול. ומי שלא רוצה – מים מהברז. נו שוין, לפחות המחירים היו זולים.