בשישבת האחרון הייתי ב-2 מקומות שהייתה ביניהם נקודת דימיון שממש בלטה לי לעין - המינימליזם והפשטות שלהם: סנטה קתרינה וברטי.
שניהם מקומות פשוטים מאד - הן בעיצוב ובסטייל והן באוכל, שמצליחים לעשות דבר אחד קטן אבל משמעותי - לעשות אוכל טוב, טעים, מוקפד שנותן תמורה טובה מאד לכסף.
הפעם אין לי כח להכניס הרבה תמונות (תסלחו לי...). הן נמצאות בשפע כאן:
בסנטה קתרינה הייתי בשישי בצהריים עם שותפתי. לטעמי הכי שווה לשבת שם על הבר, לנשנש נשנושים ולהסתכל על הצוות בראשות תומר אגאי עובדים לצד הטאבון המפלצתי. כיף לראות את העבודה שלהם. ניכר שהם ממש נהנים ממנה...
כשהגענו ב-12:30 לא היה אף סועד וגם בהמשך היו מקומות פנויים.
אכלנו את המנות הבאות ובין לבין קשקשנו עליהן (ועל הסיפור של הטאבון) עם תומר אגאי החביב ועם הטבחית שלצידו:
בייגלה ירושלמי מהטאבון עם דואה מאלכסנדריה (תערובת תבלינים מצרית שמכונה "זעתר מצרי"), שמן זית ומסבחה של הבית. 15 ש"ח. אחלה מנה. בייגלה מצוין. מטבלים טריים וטעימים.
כוסא מחשי טבעוני רדיקלי. 36 ש"ח. שותפתי הצמחונית נהנתה. היה לה טעים מאד. אותי זה קצת שיעמם...
חצי פיתה עם מעורב עגל - שקדי עגל, נתח קצבים וכבד עגל, עם מנגו פיקלס. 32 ש"ח. מנגו לא זכור לי שהיה. ממש לא נורא.. הייתה טחינה מעולה, בצל אדום מקורמל ובשרים מצוינים, שביחד היוו 1/2 פיתה מהטובות שאכלתי בין מנות הפיתה התל אביביות.
כבד קצוץ עם חזרת טרייה, מלפפון חמוץ ממוסקבה ובייגלה ירושלמי. 38 ש"ח. מנה נהדרת. נהניתי מכל ביס. כבד נהדר שנקצץ ביד די גס - כמו שאני אוהב.
עוד מנה שהזמנו אחרי הנ"ל:
פיצה רוקה עם רוטב עגבניות, מוצרלה, רוקט ובזיליקום. 38 ש"ח. פיצה פשוט מעולה - שהפתיעה אותי מאד לטובה, היות ואני בדר"כ מזמין פיצות עם חומרי גלם יותר עוקצניים וחזקי טעמים.
יצאנו מפוצצים ומבסוטים. אחלה מקום, במיוחד אם יושבים על הבר ואפשר לראות את החבר'ה מכינים מנות ולשים בצקים למיניהם. מקום מינימליסטי, צנוע, חסר יומרה שפשוט מכין אוכל מצוין, בתמחור שפוי לחלוטין. מומלץ בהחלט.
בברטי הייתי בשבת בצהריים יחד עם דוד (aka meitar) וחנה רעייתו. פגישת היכרות קולינרית...
ברטי שכיום מנוהלת ע"י שף אחד - רועי ענתבי (שותפו אור ברי עזב לפני כחצי שנה) שינתה קצת תפריט, אבל רוח המקום נשארה. מקום פשוט, חביב ובלי רעש וצלצולים, שמכין אוכל ים תיכוני (לבנטיני כהגדרתם) מגוון וטעים מאד. גם כאן העיצוב לא משחק ממש תפקיד. מינימליסטי ופשוט.
ברטי הצטרפה לטרנד התל אביבי המבורך של עסקיות סופ"ש. יש בה עסקית שבמבנה שלה מזכירה את עסקית הסופ"ש של רפאל: לחמים, פתיחים וסלטים למרכז השולחן + מנה עיקרית לסועד. העלות - 98 ש"ח. על הנייר נראית מאד משתלמת. (זה גם המבנה של עסקית אמצע השבוע במשייה למשל).
חלצנו וחלקנו בקבוק יין מצוין וארומטי של סוסון ים שדוד הביא (בלנד של קברנה סוביניון, סירה, פטיט סירה ומורבדר - מ-2008 - מחביתו האישית של היינן...).
המלצרית המאד נחמדה שלנו ששירתה אותנו מצוין כל הארוחה התחילה להזרים את הפתיחים ואלו הם:
לחם לבן ושיפון ; תבשיל עדשים כתומות ושמן זית סורי עם סחוג ; עלי גפן ממולאים (בתפריט צויינו קישואים בלדי) ; בוריק ממולא בבשר טלה ; חומוס פול ; סלט עגבניות שרי מהערבה עם גבינת המאירי ; כרובית צלויה; גרבדלקס וקרם פרש נורמנדי ; סינטה כבושה בעדינות ; לבבות חסה ערבית וביניגרט הדרים ושקדים קלויים. כל המנות ניתנו למילוי מחדש.
הצטיינו לטעמי: החסה הטריה והקראנצ'ית, תבשיל העדשים, הכרובית והסינטה. איכזב יחסית - הגרבדלקס שהיה מעט אנמי. אבל הסה"כ - טעים, מתובל ביד טובה, טרי. יופי.
לעיקרית כל אחד בוחר כאמור מנה משלו:
דוד הזמין לטעמי את המנה הטובה ביותר מבין שלושתנו: הלחי השנייה: לחי עגל (כאמור הלחי השנייה שלו) בבישול ארוך, עם לבנה, עלי תרד חלוטים ופיסת בצק מלאווח. חוץ מהבצק שהסכמנו שהוא פחות שייך ועדיף היה תוספת קטנה אחרת, השאר היה מעולה. בשר נהדר, רך ונימוח. רוטב טעים מאד. ממש ללקק מן הצלחת...
חנה הזמינה את הקלמרי: קלמרי מהים לגריל, קרם חומוס וחציל שרוף. מנה טעימה ונדיבה מאד, שהתחילה קצת לשעמם את הסועדת אחרי כמה ביסים. אבל אני מניח שחובבי קלמרי ייהנו ממנה מאד.
אני הזמנתי משום מה דווקא פסטה... פטוצ'יני לימוני עם טונה אדומה... איכשהו ויתרתי על מנת ים יותר מתוחכמת, אבל יצאתי מבסוט. יופי של מנת פסטה. פסטה עבודת יד טובה, במרקם הנכון, עם רוטב לימוני ונעים, ועם פיסות טונה מאיכות טובה שנצרבו קלות ונותרו כמעט נאות כמו שאני אוהב.
נותר מקום גם לקינוחים וחלקנו שניים (לא חלק מהעסקית):
הראשון - מלבי או כמו שבברטי קוראים לזה: קטיפת מלבי וורדים. 39 ש"ח. מלבי מהטובים. קרמי וחלק. שמנתי. איזון טעמים מצוין. אבל - מלבי...
השני - קוביות שוקולד לחות על רוטב קפה לבן והל. 41 ש"ח. קינוח שבעיניי היה מפוספס. קוביות השוקולד (מעין טראפלס) היו טעימות מאד לכשעצמן. הרוטב היה הרבה פחות מוצלח. רוטב דליל מדי שמשום מה הוסיפו לו גם קינמון שכדרכו השתלט השתלטות עוינת. מי שאוהב קינמון בקינוחים כנראה ייהנה מהמנה מאד.
השורה התחתונה היא חיובית בהחלט. יופי של עסקית שבת. אוכל די פשוט אבל טעים מאד. מי שמחפש ריגושים קולינריים ימצא אותם פחות בעסקית של ברטי, אולי יותר בערב, אז התפריט מגוון יותר ומכיל אופציות מעניינות יותר. כמו שכתבתי בזמנו על העסקית של משייה - מי שמבקר לראשונה בברטי, עדיף שיקפוץ בערב. אבל מי שמחפש עסקית סופ"ש פשוטה, טעימה מאד ומשתלמת, באווירה טובה - ברטי תספק לו את הסחורה.
ואם אני צריך לסכם את 2 המסעדות במשפט אחד: לפעמים פחות זה יותר...