לחברתי ולי יש מסורת של חגיגת ימי הולדת על ידי בחירת מסעדה מיוחדת לנסות. קרה ופיספסנו פגישה ביום הולדת שלה ואחרי זה בשלי אך סימנו לנו את מסעדת אואזיס להתנסות וכמה שמחנו שתאום ספונטני של ארוחת ערב לווה בהודעה מהמסעדה שיש מקום.
הערב התחיל נחמד- חברתי התברברה בדרכים ואני ישבתי בינתיים על הבר ופיטפטתי עם הבחור שאייש אותו ועם השפית שישבה על הבר אף היא. חברתי הגיעה וקיבלנו שוט של בלאדי מרי שמכינים במקום וטעימה מתה ההיביסקוס שגם אותו הם מכינים. רצינו לנסות כמה שיותר מנות אז החלטנו ללכת על ארוחת טעימות- 5 מנות (לא זוכרת אם הקינוח בנוסף או חלק מהחמש) אישיות זהות וכוס יין ב-250 ש"ח לאחת. התחלנו עם סלט קישוא רומאי חי עם רוטב לימוני וזילופי פרמזן. אחרי כמה טעימות חברתי ביקשה להחזיר את המנה כי היא טובעת ברוטב והמטבח הוציא לה מנה מתובלת פחות, אני אכלתי את שלי עד תום כי אני אוהבת לימון. המנה השניה היתה גבעולי בצל ירוק עטופים בנתח בשר פרוס דק ולצידם מעין ריבת תה מעושן. הבשר היה עשוי מעט מדי לטעמי, ולחברתי שאוהבת בשר נא זה היה ממש עשוי והיא לא אהבה את הריבה. אחרי שתי המנות עצרנו וקראנו לבחור ששרת אותנו. הסברנו לו שהמנות לא היו לטעמה של חברתי ואולי כדי לעצור את הטעימות בשבילה ופשוט להזמין לה מנה שנראית לה מהתפריט. הוא הציע שנמשיך למנה הבאה- סלט אנדיב עם לבבות ארטישוק בטמפורה, ואחריה נחליט איך להמשיך. המנה הגיעה, אני הזמנתי גם כוס של תה ההיביסקוס בינתיים והתחלנו. חברתי מיד אמרה שהסלט שלה מוצף ברוטב שמשתלט על הכל וגם שלי היה קצת מוגזם. אף אחת מהמנות שיצאה לא היתה מושלמת. לחברתי זה היה בלתי אכיל ועבורי זה היה נסבל בקטע של "זה לא מדהים אבל זה בסדר..."
קראנו שוב לבחור שטיפל בנו ובשלב זה השפית התרגזה והביעה את מורת רוחה בקול הולך ומתגבר. היא החלה לצעוק עלינו, להביך אותנו ולמשוך את תשומת לב שאר הסועדים במסעדה. היא צעקה על חברה שלי שאין לה זכות לבקר את האוכל שלה, שהיא עובדת קשה על יצירת המנות וכל מרכיב הכרחי ואם זה לא מוצא חן בעיניה שתצא מהמסעדה ולא תחזור. חברה שלי התנצלה עמוקות והיתה עם דמעות והבחור ששרת אותנו ניסה לקרר את האוירה, ביקש אפילו מהשפית שתצא להתקרר וניסה לשכנע את חברה שלי שיוציא לה מנה אחרת ושאני אמשיך לאכול. אני ניסיתי להתערב ולהגיד שאף אחד לא מזלזל בעבודתה או בכישרונה וזה בסך הכל עניין אישי של טעם אך השפית בשלה המשיכה לצעוק ובאיזה שלב צעקה עלינו שהאוכל שאכלנו עליה ו" get the fuck out of my restaurant". . אני לא הייתי מוכנה להשאר אחרי זה (ובדיעבד אולי היינו צריכות לעזוב ברגע שזה התחיל אבל הבחור ששרת אותנו באמת ניסה להרגיע את האוירה ולרצות אותנו אז לא היה לי נעים ממנו). ארזנו את חפצינו, ביקשנו מהבחור חשבון והוא ענה שהשפית אמרה שאנחנו לא משלמות. אמרתי לו שלא ביקשנו ארוחת חינם ויש לי כוונה מלאה לשלם על מה שאכלתי אך הוא סרב. בדרך החוצה עצרתי ליד השפית ואמרתי לה שהיא טענה כי היא עבדה קשה על האוכל שהוגש לנו וגם אנחנו עובדות קשה ומה שרצינו זה להגיע למסעדה ולהנות מערב נעים וטעים והיא הרסה זאת עבורינו.