עסקית חמישי צהריים - שגב הרצליה:
אחרי כ-7 חודשים בהם שמרתי מרחק משגב הרצליה aka שגב-ארט חזרתי לשם לעסקית. (אני עובד בפיתוח ומה לעשות שנמאס מדי פעם מההיצע הרגיל והזול יותר).
המסעדה בשנים האחרונות נמצאת בתהליך מצער של הידרדרות באיכות. מאז שהם שינו עיצוב וקונספט לקשקוש של segav art הרמה ירדה עוד יותר. הארוחה האחרונה שאכלתי שם, במאי 2015, הייתה ממש רעה.
ביום חמישי חזרתי בכל זאת לעסקית. העלות נשארת קבועה בשנים האחרונות. 135 ש"ח. העסקית תמיד הייתה מפנקת, עם לחמים טובים, דגימה של קוקטייל קפוא, סורבה כלשהו כמנקה חך, מנה ראשונה ומנה עיקרית. לרוב מקבלים בסוף גם דגימת קינוח ופרלין הבית. גם השירות לרוב הוא טוב ומתוקתק. ההידרדרות היא למרבה הצער באיכות המנות עצמן. פשוט פחות איכותי ופחות טעים.
הפעם לא היה רע. היה סתם בינוני...
סלסלת הלחמים הייתה ונותרה מצוינת. סלסלה נדיבה ומגוונת של לחמים באיכות טובה מאד.
הזמנתי מרק ערמונים למנה ראשונה (מנת ספיישל). מרק עם קציפת ויסקי וערמונים קלויים שלמים בצד. מרק בינוני שטעמו אמנם טעים אבל המרקם שלו הוא דליל כמו כוס נס קפה עם מעט קצף. מרוב דלילות לא צריך כף. אפשר פשוט לשתות כמו כוס קפה. not my cup of soup...
קיבלתי באמצע כרגיל מנקה חך: הפעם סורבה סלק עם סוכריות קופצות, תות ויוגורט. אכלתי טובים ממנו בשגב. לא רע, אבל די מוזר.
למנה עיקרית הזמנתי פילה מוסר עם סלט רוקט, קשיו וקרם פלפלים (שהוגש בתוך פיפטה, לצד פיפטה עם שמן זית), מוגש לצד בייבי רביולי עם פטריות וגבינת עיזים.
הדג היה טוב למדי. צרוב יפה ועדיין עסיסי. הוא הומלח קצת יותר מדי, אבל לא נורא. הרביולי היו סבירים. הבצק היה מעט עבה אבל הטעם בסדר. הם הוגשו בצלוחית נפרדת וממש שחו בתוך רוטב שמנת. (הרגיש קצת כמו מנות של בתי קפה משנות ה-80 וה-90). אני דגתי אותם, הנחתי בצלחת יחד עם הדג, והשארתי 1/2 מהרוטב המיותר בצלוחית. המינוס הגדול במנה היה סלט הרוקט שממש היה גרוע. הטעם היחיד שהורגש בסלט הוא טעם חמוץ מאד, לא נעים ולא מאוזן של לימון. (ואני אוהב לימון ואוהב חמוץ). כביס יחד עם הדג זה עוד היה נסבל. לחוד - רע מאד. השארתי את רובו בצלחת. המלצרית הטובה והחביבה ששאלה אותי איך המנה נענתה שרובה טובה. ציינתי שהסלט חמוץ מאד ולא טעים. היא שאלה אם להביא סלט אחר במקום ואמרתי שאין צורך. למרות זה היא הביאה צלוחית קטנה עם סלט אחר, אחרי שסיימתי לאכול את כל המנה... הודיתי לה אבל ביקשתי שזה יוחזר כלעומת שבא.
הדג היה טוב למדי. צרוב יפה ועדיין עסיסי. הוא הומלח קצת יותר מדי, אבל לא נורא. הרביולי היו סבירים. הבצק היה מעט עבה אבל הטעם בסדר. הם הוגשו בצלוחית נפרדת וממש שחו בתוך רוטב שמנת. (הרגיש קצת כמו מנות של בתי קפה משנות ה-80 וה-90). אני דגתי אותם, הנחתי בצלחת יחד עם הדג, והשארתי 1/2 מהרוטב המיותר בצלוחית. המינוס הגדול במנה היה סלט הרוקט שממש היה גרוע. הטעם היחיד שהורגש בסלט הוא טעם חמוץ מאד, לא נעים ולא מאוזן של לימון. (ואני אוהב לימון ואוהב חמוץ). כביס יחד עם הדג זה עוד היה נסבל. לחוד - רע מאד. השארתי את רובו בצלחת. המלצרית הטובה והחביבה ששאלה אותי איך המנה נענתה שרובה טובה. ציינתי שהסלט חמוץ מאד ולא טעים. היא שאלה אם להביא סלט אחר במקום ואמרתי שאין צורך. למרות זה היא הביאה צלוחית קטנה עם סלט אחר, אחרי שסיימתי לאכול את כל המנה... הודיתי לה אבל ביקשתי שזה יוחזר כלעומת שבא.
עם החשבון הגישו לי גם דוגמית קינוח (מלבי, קוקוס ורימונים - מתוק אבל חביב) ופרלין שוקולד מריר. מחווה חביבה כמעט כרגיל אצלם.
העסקית נותרה יקרה ומפנקת. השירות עדיין טוב למדי ומשתדל לרצות. הבעייה - רמת האוכל שכיום היא בינונית פלוס במקרה הטוב. באופן אישי נדמה לי שדי מיציתי את המסעדה. אולי אחזור ב-2017 אם שוב אשתעמם מההיצע הרגיל של פיתוח.
שישי צהריים - אובן קובן רח' הארבעה:
ביום שישי בצהריים קפצתי שוב לאובן קובן רח' הארבעה. סחבתי צינון של כמה ימים והראמן שלהם בא טוב... ישבתי עם השותפה. הזמנו אגדאשי טופו לראשונה - כרגיל טעים ומוצלח. 38 ש"ח.
אני הזמנתי הוקאידו ראמן:
מיסו ראמן, פילה חזיר צלוי, קרם שום, שומשום, ביצה, שיטאקה, תרד, נבטים ובצל ירוק. 59 ש"ח. ראמן מצוין. עמוק טעמים, עם טעם מודגש (וטוב) של שום. כרגיל מנה ענקית ומשביעה מאד.
שותפתי הזמינה מנה צמחונית,
יאקיניקו טופוג'יו: ק
וביות טופו מוקפצות בווק עם תרד, שעועית ירוקה, צ'ילי ובצל ברוטב יאקיניקו על אורז מאודה. 44 ש"ח. שוב מנה ענקית. השותפה דיווחה שטעים לה.
על כל המחירים יש בשישי צהריים 10% הנחה.
השירות התחיל קצת איטי, בעיקר עד שלקחו הזמנה והגישו מנה ראשונה. אח"כ השתפר.
את הקינוח אכלנו בגלידרייה בוזה המשובחת.
עוד על שגב-ארט והיסטוריית הביקורות שלי עליה:
