או בקיצור: סיכום (זמני) של חגיגות יום ההולדת של בן הזוג.
את החגיגות פתחנו בארוחת צהריים של שישי ב"דלידה".
מכיוון שהיינו 5 וכל אחד אוכל דברים שונים, בדקנו מראש את התפריט, וידאנו שלכל אחד יש מה לאכול והזמנו מקום לשישי ב-14:00.
כשהגענו, הגיעו לשולחן תפריטים אחרים לגמרי. "עד 15:00 יש לנו בראנץ' מצרי" הסבירה המלצרית "אנחנו מבשלים סיר ענקי של פול ועליו מגישים את כל המנות, עד שהוא נגמר" (וכאמור, המנות האלה שונות לגמרי מהמנות הרגילות). חוץ מהפול יש בתפריט מזטים כמו סלט חמציצים, טבולה, חציל בטחינה וכו', שחלקם הקטן מופיע גם בתפריט הרגיל.
הכל טוב, רק שלא אמרו לנו את זה כשהזמנו מקום ואין מילה על כך באתר.
התברר שרוב היושבים לשולחן לא התלהבו מהקונספט, לא מתים על פול ולא ממש מצאו מה לאכול, אבל סיבוב מהיר בחוץ העלה שגם אין ממש ברירה; שוק לוינסקי, שישי בצהריים - יהיה מזל אם נצליח להשיג חומוס ב-T.A בהמתנה של פחות מחצי שעה.
המלצרית הציעה פשרה - עד 15:00 היא תוציא לנו מזטים על חשבון הבית, ואחר כך נזמין מהתפריט הרגיל. מאותו רגע דאגו שיהיה לנו כמה שיותר נעים, דאגו לחדש את מלאי המזטים ולא הפסיקו להציע לנו צ'ייסרים. בקיצור - לקחו אחריות על הפאשלה שלהם, מצאו פתרון ונתנו שירות מעולה. ככה צריך!
ולאוכל:
- דגמנו את כל המזטים שבתפריט הבראנץ' חוץ מהכרובית. לא זוכרת בדיוק מה אכלנו, אבל הכל היה טעים.
- ברולה פלפלים - חריף ומצוין כרגיל. משום מה זכרתי אותו יותר "צ'אנקי" ופחות קרמי. דווקא נחמד לנגוס מדי פעם החתיכת פטה ולא לאכול מחית, אבל אולי זה הזכרון הדפוק שלי וזה תמיד היה ככה.
- מהספיישלים - סלט שורשים חורפי עם כרובית וירקות שורש טריים - יש מי שנרתע מכרובית טרייה, אני דווקא מתה על זה. מנה מצוינת.
- סלט זוקיני נא - מנה נפלאה, שיכלה להיות מושלמת עם טיפטיפה פחות לימון.
- ארטישוק רומאי ופטריית מלך היער - גם מנה מצוינת, אבל עם כמות קמצנית של ארטישוק ופטריה ואת הנפח העיקרי תפס קרם הזוקיני.
- פסטה של אמא אידיאלית - אני מניחה שכשאתה ילד, פסטה רכה מדי שהוטבעה בהמון עגבניות ומוצרלה ויש לה טעם של פיצה (ולא מהטובות) זה אכן אידיאלי. כשאתה מבוגר אתה פשוט לא מסוגל לאכול יותר מ-2 ביסים.
- דגים פריכים וצ'יפס - לזכות המסעדה ייאמר שידעו אותנו שהדגים הם דגים שלמים (לא זוכרת איזה), אבל הם היו מלאים בעצמות והייתה המון התעסקות סביב המנה. אוכלי הדגים אמרו שגם לא היה טעים במיוחד. הצ'יפס היו פלחי תפוחי אדמה בקליפתם, רכים מדי ולחלוטין לא צ'יפסיים. הכל הוגש עם איולי כלשהו שהיה לו טעם של חומר ניקוי, אין דרך אחרת לתאר אותו.
בקיצור - הצמחוניות נהנו, אז מה 'כפת לי מהשאר?
התחנה הבאה הייתה "תשבי" בזכרון יעקב, עצירת ביניים בדרך צפונה.
פתחנו עם סלסלת לחם מחמצת נפלא מהמאפייה של תשבי שהגיעה על חשבון הבית והזמנו מרק ארטישוק ירושלמי, מאפה בירה וקממבר וקלצונה.
המרק הגיע אחרי קרוב ל-20 דקות.
אחרי 35 דקות קראנו למלצרית ושאלנו מה עם יתר האוכל.
אחרי 40 דקות הגיעה אחראית המשמרת ואמרה שהם מחליפים תפריט ולכן הצוות קצת עסוק בטעימות והשירות איטי במיוחד (למרות שבמסעדה היו רק עוד 2 שולחנות חוץ מאיתנו וכ-5 מלצריות). היא התנצלה ואמרה שתפצה אותנו בקינוח ושהקלצונה כבר תגיע. שאלנו מה עם מאפה הבירה (שהיה אמור להגיע עם המרק) והתברר שהם בכלל לא רשמו את ההזמנה.
ולמרות הכל - השירות לא נהיה טוב יותר. לקח להם עוד 10 דקות להוציא את המאפה והקלצונה (ביחד) וכל ניסיון לתפוס מלצרית (כדי לקבל חשבון או לבקש עוד מים) דרש כמה דקות של נפנופים (למרות שהצוות עשה את הטעימות מולנו).
ולקינוח - קיבלנו חשבון עם טעות.
בקיצור - הם צריכים ללמוד מ"דלידה" איך נותנים שירות. אפשר היה לסגור את המסעדה לשעה (ראשון, גשום, שעת אחרי הצהריים - כמה לקוחות כבר הייתם מפסידים?), אפשר היה לעשות את החלפת התפריט בשתי "משמרות" ולהשאיר כמה אנשי צוות שיטפלו בלקוחות, ואפשר היה גם להתנצל מראש כשמושיבים את הלקוחות, אפילו להציע הטבה קטנה, ולא לייבש אותנו 40 דקות בלי הסברים.
ולאוכל:
- מרק ארטישוק ירושלמי - היה מעולה. הטעם החזק אוזן בכמות מדויקת של שמנת ועל המרק זולפו כמה טיפות שמן כמהין שתיבל אותו בעדינות.
- מאפה בירה וקממבר - התגלה כ-4 טוסטונים מתקתקים ופריכים על כל אחד מהם משולש קממבר ומעט ריבת יין. מנה מצוינת, רק חבל שהקממבר הייתה קרה ולא חוממה מעט על הטוסטונים, או לפחות הונחה עליהם בטמפ' החדר ולא מהמקרר. הבירה, אגב, עדיין בגדר נעדרת.
- קלצונה תרד וגבינת עיזים - אוי, למה הזמנו אותך? למה לא יכולנו להקשיב לאינסטיקט ולהזמין פיצה? התרד שמילא את הקלצונה לא אודה לפני המילוי, כך שכל הנוזלים שלנו הופרשו לתוך הקלצונה והוא היה במצב ביניים סמרטוטי ולא מוצלח. לרוע המזל, הבצל שגדש את הקלצונה עבר את אותו (חוסר) טיפול - הוא לא טוגן מספיק לפני המילוי והיה שקוף ומידלדל ולא זהוב ומתקתק.
- הקינוח (האמיתי, זה שהגיע כפיצוי) - מעין בר שוקולד ובוטנים, מצופה שוקולד ושברי בוטנים ועם זילוף של גנאש או שנטי שוקולד למעלה. הקינוח הזה כנראה ישב בויטרינה מאז אותו בוקר (לפחות). הקרם היה יבש ובעל גוון של משהו זולף לפני חצי יממה (כאמור, לפחות) והקינוח עצמו היה כ"כ קר וקשה, עד ששקלנו לבקש מהמלצית מכוש ופטיש במקום כפיות.
ולסיום המוצלח: למחרת נסענו ל"כולא" בחיפה בהמלצת החתולית. רוב המנות היו בשריות (אני צמחונית, הוא אוכל דגים), אבל פוטמנו במלון בארוחת בוקר, כך שחיפשנו רק משהו קטן שירגיע את הרעב עד שיפטמו אותנו שוב בארוחת הערב, והתוספות הצמחוניות הקטנות היו בדיוק מה שהיינו צריכים כדי לסגור את הפינה הזו.
- התחלנו בלחם מחמצת מעולה מהטאבון שהוגש עם טחינה, לבנה, לימון כבוש ופלפל חריף. נפלא, רק לא היה מזיק ללחם חימום קטן.
- קוסא (קישואים) בטחיניוגורט - עיגולי קישואים צרובים בטחינה ע"ב יוגורט, שילוב שבן הזוג התנגד לו נמרצות, אבל הטחיניוגורט (או יוגורטחינה?) המעולה שחק כל שריד להתנגדות שלו. הצלחה!
- עדשים ועשבי תיבול - נכון שכשאתם קוראים את התיאור הזה אתם מצפים לסלט עדשים ועשבי תיבול? גם אני. בפועל קיבלנו עדשים ועשבי תיבול שנצלו בתנור והפכו פריכים, כמו הקטניות בתחתית של החמין, או האורז בתחתית הסיר. מענג ומפתיע והכי כיף להעמיס על המזלג עם קישוא ולטביל בטחיניוגורט.
- לקינוח - לילות בירות, קינוח שתואר כ"עוגת סולת עם יוגורט למעלה". בפועל זה התגלה כריבוע נמוך של פודינג סולת (כמו חלבה דה סמולה של הבלקנים), שמתחתיו סירופ סוכר מתובל מאוד בעדינות, מעליו מריחה של יוגורט וכמה אגוזים ופיסטוקים קלויים. זהו. כמה פשוט ככה גאוני. כבר מזמן לא אכלתי קינוח שהמשיך את התפריט כל כך בטבעיות, כל כך בחן, שהיה כל כך עדין והשאיר אותי עם רצון לעוד ולא עם תחושת "בא לי למות, למה לעזאזל תקעתי את זה עכשיו?". אחד הקינוחים המוצלחים שטעמתי במסעדה.
תם הטקס, לפחות עד שנצליח לתאם עם חברים את הארוחה השנתית המסורתית ב"טאיזו". את הביקורת עליה אני חושבת שאפשר לסכם מעכשיו ב"יהיה טעים".