אני ומשפחתי תושבי העיר וביקרנו במסעדה עשרות פעמים. אין ספק כי העיצוב המושלם והמרווח והמפות הלבנות תמיד גורמים לחשוב על לחזור לשם שוב. אבל! בשנתיים האחרונות חלה הידרדרות מטאורית באיכות המנות שהלכה יד ביד עם עליה במחירן. ועדיין נתנו סיכוי באנו היום כמשפחה של 4 לחגוג יום הולדת. השולחן כמובן הוזמן מראש. ליד הדלת לא פגש אותנו אף אחד.. פרט למנהלת המשמרת שהייתה מצויידת במטאטא ועסקה בלפנות די הרבה אשפה מאמצע המסעדה. וכן, ממש עם המטאטא ביד היא ניגשה אלינו ושאלה עם הזמנו שולחן. היא התרחקה עם המטאטא ובמקומה, אחרי המתנה של מס' דקות, ניגש מלצר שהציע לנו לשבת בשולחן של שישה ליד הדלת. לבקשתנו להחליף לשולחן של ארבעה מבין כמה שולחנות פנויים, נעשתה בדיקה ארוכה, במהלכה אנחנו עדיין ממתינים, ולבסוף קיבלנו את השולחן המבוקש. כאן יצוין, כי יחד עם האווירה המאד נעימה של המסעדה השירות הטוב והמקצועי תמיד אפיין אותה. כנראה שגם זה נגמר, כי התפריטים הגיעו אלינו אחרי דקות נוספות של המתנה. אחד מהם היה בצרפתית... מעניין אגב, שמבחר המנות בצרפתית שונה מזה שבעברית. ואגב זו המסעדה היחידה שאנו מכירים, שלא מוסיפה תיאור למנות שלהן בתפריט. לפני שבאנו עייננו בתפריט שבאתר המסעדה ושמחנו לגלות כמה מנות חדשות שרצינו להזמין. חבל! אין שום קשר בין האתר לתפריט והמנות החדשות, כמו עוגת קוד, למשל, אינן ולא היו מעולם. גם כמה ממבחר הדגים שמצוינים בתפריט לא היו "במלאי".
 
בכל אופן, הזמננו את המנות וקיבלנו כרגיל לחם ושום אפוי. לבקשתנו מהמלצרית לקבל חמאה או לחילופין שמן זית נאמר לנו "נבדוק אם יש לנו". המסעדה כנראה ממש בבעיה אם אין חמאה ושמן זית. לשמחתנו אותרו 2 קוביות אחרונות של חמאה. קפואות אמנם, אבל בשלב הזה מי מתלונן. אגב, הצלחת עם שארית קליפות השום ליוותה אותנו עד סוף הארוחה. רמזים קלים שניסינו לרמוז על ידי הזזתה לקצה השולחן לא עזרו. כנראה הייתה תקווה שנסיים גם אותן. למנות הראשונות הזמננו קרפצ'ו טונה אדומה ואספרגוס ברוטב פרמז'ן. הקרפצ'ו היה בסך הכל סביר, פרט לחלקיו שטעמו של שמן הזית השתלט. עליו היו מונחות קוביות קטנות של משהו שחלקינו זיהו כפטריה וחלקינו כתפוח שבושל. הסוד שמור עם השף. לא ברור מה אחוז הפרמז'ן שהיה בארבע טיפות הרוטב על גבעולי האספרגוס, אבל זיהינו בעיקר חזרת מעורבבת עם מיונז. משום מה המלצרית לא פנתה את הצלחות שהיו שם קודם (די גדולות) והצלחות של המנה הראשונה נוספו אליהן. רק לבקשתנו נלקחו הצלחות המיותרות. לפני המנות העיקריות המלצרית הורידה את הסכום המשומש מהמנה הראשונה הישר אל המפה הלבנה. אחרי רגע של תדהמה מוחלטת ביקשנו להחליף את הסכו"מ לקראת המנה העיקרית. באמת שבמנות שמחירן 120-150 ש"ח מצופה לקבל סכום נקי, לא?

למנות העיקריות הוזמנו 2 מנות שאכלנו פעמים רבות והיו טעימות – קלמרי ממולא פירות ים וקוקי סאן ז'ק. לראשונה הקלמרי פשוט לא היה אכיל. נסיון לא מוצלח ללעוס אחד מהם היה מספיק ונאכל רק המילוי. הסכין שהוצעה לאכול באמצעותה את הקלמרי הייתה סכין לדגים. כלומר, כזו שניתן לחתוך איתה רק פירה..שוב נאלצנו לבקש סכין. קוקי סאן ז'ק היו סתמיים לחלוטין ושחו ברוטב מימי שטעמו כלל קורנפלור!! באמת? מסעדה עילית וקורנפלור ברוטב? 2 המנות הנוספות היו קציצות דגים ופילה לוקוס על פפרדלה. קציצות היו ברוטב חריף שלא נאמר עליו על ידי המלצרית מראש, ולא יכולנו ללמוד זאת מהתפריט היות וכאמור אין תיאור מנות בתפריט. טעמן היה – קיבוץ. פילה לוקוס היה טרי אך ללא כל תיבול כלל. גם לא מלח. הפסטה הייתה פשוט פסטה רגילה עם קצת קוביות של ירקות וגם היא ללא כל תיבול שהוא. וזאת מנה של 150 ש"ח. מאוכזבים ביקשנו חשבון. לא הוצע לנו קינוח וגם לא הסיומת המסורתית במסעדה זו – כוסית לימונצ'לו. עצוב מאוד. אהבנו אותה מאוד וקשה לי להאמין שנחזור.