מקום ראשון ב-todo שלנו חיכתה די זמן וסוף סוף קיבלה את ההזדמנות שלה.
 
יש לציין שלמרות שהמסעדה שייכת למלון מנדליי, העיצוב שלה בכלל לא מרגיש כמו מסעדה של בית מלון. אם לא הייתי יודע הייתי בטוח שזו מסעדה רגילה. החלל המרכזי של המסעדה נתפס על ידי בר גדול. היתר על ידי שולחנות. אנחנו ישבנו על הבר והשירות עליו היה מופתי. שלושה ברמנים שהצליחו לתת תשומת לב טובה לכולם. עם הסברים מפורטים על המנות. עזרה בבחירה. ויחס לבבי.
 
את המצלמה שוב שכחתי... אבל תמונות של המנות יש כבר לא מעט אז נסתפק בתיאורים.
 
מנת פתיחה של עיגולי פיתות קטנטנים עם פנכה של חומוס ואריסה ירוקה בפתיחה הם עוף קצת מוזר שם, אבל בזכות הגודל (או הקוטן) של המנה היא מצליחה להשאר במסגרת קריצה טעימה לשורשים המשפחתיים ולא משהו מעיק (להבדיל ממנה של חומוס וסלטים שפעם קיבלנו במסעדה ביתית של שף בצפון כשרצינו לגוון קצת את "בועז מבשל" ולנסות מישהו אחר).

"רביולי" קובניה . תערובת של בשר טחון עם בורגול שהיה עטוף ברצועות בשר בחיתוך דק. גלילי הבשר הונחו על רוטב עשבי תיבול ושובצו גם נקודות של קרם פרש. הרוטב הזכיר לאישה את הרוטב של "סלט הכל" של אורנה ואלה. על המנה הונחו רצועות שהברמן קרא להם "טווילים". הניסיון לתת מרקם נוסף היה לא מוצלח בעיקר בגלל שהם לא היו פריכים, אבל חוץ מה"טווילים" המיותרים – זו היתה מנה שכיף לאכול, עם הרבה טעמים שקופצים ורצים לך בפה. פתיחה מצויינת.