יום שישי בבוקר, אנחנו עומדים בכניסה למסעדת הסילו בפארק פרס ומחכים למארחת. בעיקרון הזמנו מקום, אבל עם כמות האנשים שפוקדת את המסעדה לוקח לה קצת זמן להתאפס על מי צריך ללכת עם מי ולאן. גם אם למארחת לוקח עוד כמה רגעים, ההמון מאחורינו כבר דואג שנתקדם אט אט אל תוך המסעדה והזרם נבלם אך ורק על ידי התנועה הנגדית של סועדים שסיימו את הארוחה ויוצאים ליהנות משמש החורף בפארק שסובב אותנו. אני קצת רוצה לצעוק לה "אנחנו ברשימות", אבל מפחד שהיא עסוקה מדי בשביל לקלוט את הבדיחה. לא נורא, בסופו של דבר היא מוצאת מלצרית שתלווה אותנו לשולחן ואנחנו עוברים דרך המרפסת הרחבה אל חלל המסעדה הפנימי.

 

על בופה הבוקר של סילו כבר יצא לנו לשמוע המלצה או שניים וכשידידה הציעה שנשב לארוחת בוקר משותפת, החלטנו לנצל את ההזדמנות ולבדוק את העניין. הצרה היחידה היא שכנראה אנחנו לא היחידים ששמנו את עינינו על כך (היום באמת היה שמשי וחמים לעונה) וב-10:00 בבוקר המסעדה כבר הייתה מלאה מצד לצד. נו, לא נורא. מסעדה מלאה מעידה על איכות, לא?

 

אז כן, כמו שאמרתי, מדובר בבופה והוא מחולק לשני פסים בהגשה עצמית – פס קר עם מגוון הסלטים, הגבינות והמטבלים הרגיל ופס חם עם מגוון גדול אף יותר של מאפים טריים, סלמון אפוי, פשטידות ושקשוקה כמובן. זו מן הסתם רשימה חלקית של מה שמוצע. אם יש משהו שניתן להודות בו כבר מההתחלה הוא שבסילו לא חסר מבחר. בפוסט קודם אורנית כתבה עלארוחת הבוקר שלה במשייה ועל אכזבה מסוימת ממגוון הסלטים שהוצע, בביקור הנוכחי לא שמעתי תלונות.

 

פולנטה טרייה מימין, סלט ביצים משמאל, ושדרה של מטבלים במרכז

אישית הופתעתי למצוא בין המנות פולנטה טרייה עם פטריות שלא מככבת בדרך כלל בפריסות בופה בוקר וסלט ביצים עם חרדל שהיה פשוט אך טעים, אבל לא חסרים איזכורים. את אורנית מצאתי נלהבת ליד סלסלת הלחמים החמים. נראה לי שכל מסעדה משפרת את הנראות שלה בעיני אורנית בהתאם לאיכות הלחם המוצע. הייתה לה גם דעה חיובית על גבינת השמנת והריקוטה, אבל עין חדה תשים לב שאלו גבינות שמורחים על לחם אז יכול להיות שיש כאן חוות דעת מוטה. מכל השפע הזה, מה שלא היה זו האפשרות להזמין ביצים בעשייה אישית. בבופה כן ניתן למצוא שקשוקה די מוצלחת בצלחות אישיות, אבל אם אתם לא חובבים גדולים של המאכל (קורה, אני משער) או שסתם מתחשק לכם ביצת עין רכה, הפעם תצטרכו להסתדר בלי. אני לא מערער במיוחד על ההחלטה, כמות האנשים הפוקדים את הבופה מסבירה בעצמה מדוע הדברים הם כמו שהם, אבל אני משער שכל אחד מאיתנו עושה את השיקולים שלו לפני שהוא בוחר מסעדה ויש צורך להעלות את הנקודה. אנחנו לדוגמה שאלנו את המלצר כשהתישבנו האם מיץ התפוזים סחוט במקום. כשנאמר לנו שלא, ידענו להיערך בהתאם.

 

אחרי סיבוב ראשון לגוף, הגיע זמן לסיבוב שני לנפש (בכל זאת בופה). בדיקה יותר מדוקדקת של הפס החם גילתה שבין הסלמון והאנטיפסטי מסתתרים גם כדורי ארנצ'יני ופיצות מאורכות המגיעות מתנור הלבנים במרכז המסעדה. אבל אם חשבנו שסיימנו, אז בסוף הבופה גילינו שמחכה לנו גם מגוון גדול של קינוחים מתוקים ושאולי כדאי בכל זאת להשאיר מעט מקום בבטן.  אני הייתי זהיר והחלטתי להתמקד רק במנה אחת – מחבת מיני פנקייקים שבדיוק יצאו לבופה – בעוד שאורנית החליטה להתארגן על צלחת נוספת ולבדוק את העניין לעומק.