לפופינה הגענו לחגוג את יום הנישואים שלנו, היינו מספר פעמים במסעדה, אף פעם לא התאכזבנו וגם הפעם לא.
השירות היה קשוב ויעיל לאורך כל הארוחה, המסעדה הייתה חצי ריקה, אך עדיין הורגש ווייב טוב ותוסס באוויר.
התחלנו עם פיצה טלה מעושן וקורן דוג ים, שתי מנות די חדשות בתפריט שטרם ניסינו. הפיצה הייתה מצוינת, בצק בזיליקום דק וקרנצ'י, חמאת קשיו לא שגרתית וטעימה מאוד ופרוסות טלה עם טעמי עישון טובים.
קורן דוג ים היה פחות טוב לטעמינו, לא שהמנה רעה, אבל הרגשנו שהיא נופלת מהרמה הכללית של המסעדה. הרעיון נשמע מעניין, נקנקיית דג ים עטופה בבצק תירס על פולנטה רכה, קייל ופדרו חימנז מצומם, בעבר גם טעמנו ונהננו מנקניקיית הסקלופס שהייתה מוגשת במסעדה, אבל בפועל המנה הייתה ככה ככה. הבצק היה רך ומתקתק, מילוי הדג היה משעמם, הפולנטה הרכה לא השתלבה עם שאר הדברים, הייתה הרגשה שאכלנו פירוזו'ק (יחיד של פירוז'קי) דגים.
המשכנו עם שתי מנות ספיישל, גבינת פיקדו אפויה עם כבד אווז, רוטב תפוזים ופדרו חימנז מצומצם (כן, כן פעם שניה פדרו חימנז) ורוטולו לחי עגל. מנת הגבינה הגיעה על בריוש ונתח כבד אווז מעל, מנה מצוינת, שילוב ואיזון טעמים נהדר, ממש צרפת קלאסית בפה.
רוטולו עגל הגיעה לצד סטייק אנטריקוט ועליו שקדי טלה. הרוטולו היה טעים מאוד, דפי פסטה במרקם יוצא דופן ובינהם סיבי לחי עגל בבישול ארוך. מה הקשר לסטייק ושקדי טלה שהיו ליד? אין לי מושג, אבל הסטייק היה טוב, שקדי הטלה מצוינים, כל אלה על קרם תרד מושחר. אלה היו יכולות להיות שלוש מנות נפרדות ומצוינות, הייתי שמח לאכול רק את הרוטולו, אבל מישהו שם במטבח חשב אחרת ואני לא מתווכח איתו.
קינוח של מוס יוגורט עזים (או כבשים?) עם גלידת יסמין ורוטב קסיס, מנה טעימה ולא מתוקה בכלל (נדיר במחוזותינו).
שתינו סירה כרם אביטל 2008 של ירדן שהבאנו איתנו. 460 ש"ח לפני שירות. נחזור ונמליץ.