ללא הקדמות מיותרות, היינו שלושה וזה מה שנאכל:
 
דולמדס – עלי גפן עם יוגורט: נשנוש חביב, מילוי טוב, לא "שמירי" מדי כך שגם זו שלא חובבת שמיר נהנתה.
 
צ'יפס "יווני" עם גבינה, פפריקה ואורגנו: המזמינה ציפתה לצ'יפס בתיבול מעניין, אבל אם הפפריקה והאורגנו היו שם, הם לא הורגשו. הצ'יפס העגולים היו פריכים וטעימים כשלעצמם והגבינה הוסיפה, אבל ללא ספק יש מנות טובות ומעניינות יותר.
 
"מאפה 12 האלים" – פילו מטוגן במילוי גבינת פטה עם דבש, פרג ושומשום: טעים כמו שזה נשמע. בתוך בצק פילו פריך הסתתר מילוי של גבינת פטה, שהמליחות שלה נתנה קונטרה טובה לדבש ששימש כרוטב. שילוב מנצח שנבחר על ידי שותפותיי למנת האוכל (קינוחים זו קטגוריה נפרדת) הטובה בארוחה.
 
קרימידי קלזונה – קלזונה יווני עם בצל מקורמל וגבינת קפילוטירי: אני לא יודע מה זה "קלזונה יווני", אבל מה שקיבלנו היו שלושה משולשים דקים, פריכים ונטולי שמנוניות במילוי נהדר של בצל מקורמל. גם במנה הזו היה שילוב טוב של מתיקות ומליחות ולטעמי היא היתה הטובה בארוחה.
 
גאוורוס – בייבי אנשובי מטוגנים עם מלח אורגנו ולימון: זו אחת המנות שבשבילן הגענו למסעדה, מתוך תקווה לשחזר מנה דומה (לפחות בקונספט) שאכלנו ב"סרווסריה קטלאנה" בברצלונה ונחרתה בזכרוננו. הזיכרון לא שוחזר. אולי הבעיה היא בכך שהאנשובי היו "בייבי", אבל ברוב החתיכות הטעם הדומיננטי היה של הציפוי הפריך ורק בחתיכות הגדולות יחסית ניתן מקום ברור גם לטעמו של האנשובי (ואז היה בהחלט מהנה). לא מנה רעה, אבל לא מה שציפינו.
 
גירוס עגל וכבש – בשורה התחתונה: שווארמה. אבל שווארמה טובה מאד, על בצק שספג את טעמיה והיה משמח, ובכמות נדיבה (באופן כללי המנות במקום נדיבות). שילוב הבשר, הבצק והצזיקי והטחינה שהוגשו עמם היה מוצלח למדי.
 
מוסקה – מנה טעימה וגדולה שלא סיימתי משום שבשלב מסוים היא מתחילה לשעמם מפאת גודלה, אבל מניח שאם היה פחות אוכל על השולחן היתה נאכלת עד תום. ביצוע טוב למנה מוכרת.
 
לסיום דגמנו שני קינוחים:
 
קרמה זעפרן – קרם זעפרן ברוטב תפוז וליים: לא כל כך הרגשנו את הזעפרן בטעם (הגם שחוטים ממנו נראו לעין), אבל גם כך המנה היתה טעימה מאד. הקרם מוצלח והרוטב טוב ומשתלב עמו נהדר.
 
קיימאקי – גלידת יוגורט עזים עם סירופ פטל ושקדים קלויים: קינוח שנראה המעניין ביותר בתפריט, ולא אכזב. מסתבר שגלידת יוגורט עזים היא דבר טעים למדי, והסירופ ליווה אותה היטב והחמיא לחמצמצות שלה. השותפות הכתירו אותה כקינוח המנצח ואני מבין את נקודת המבט הזו... אבל אני סאקר של הדרים. בכל מקרה, מומלץ, וכדאי לחלוק עם עוד מישהו כי אלמנט הנדיבות חוזר גם פה.
 
כל האוכל הזה עלה לנו 436 שקלים חדשים. יצאנו מפוצצים ושמחי בטן, ונשמח לשוב עבור חלק מהמנות ולנסות מנות שלא הגענו אליהן הפעם מפאת שובע.