יש דבר כזה שירות נלהב מידי.
מסתבר.
קודם כל תודה לחברי הפורום לדורותיהם, כמו תמיד, כשאני מחפשת מסעדה- אני ניגשת קודם כל לחיפוש בפורום הנהדר שלכם.  אפשר תמיד לסמוך על הביקורות וההמלצות שלכם, אתם עוזרים גם בלי לדעת מזה.
אז היינו באזור ראשל"צ והיה לנו גם אירוע לציין, התלבטתי בין שגב אקספרס לפיש, ואחרי קריאה בפורום החלטתי על פיש. הביקורות וההמלצות היו  מוצדקות.
למנה ראשונה הזמנו סביצ'ה דג ים (אל תשאלו אותי איזה דג, לא טרחתי לברר מי ההורים שלו) בבצל וסומק, ושורה של קוקי סאן ז'אק עם פטריות שטאקי ופרוסות לחם קלויות ברוטב טריאקי. קצת חששתי מהטריאקי, כי אני רגילה לרטוב סמיך, כבד ומתוק מידי לרוב, אבל מסתבר שפה לא היה מה לחשוש, הרוטב היה עדין, מעט מתקתק ובהחלט לא מוגזם מידי. הצדפות עצמן היו עשויות פרפקט ,וקל להרוס צדפות. הסביצ'ה היה טרי, הסומק  החמיא לו פרוסות הבצל ובכן, היו בצליות.

מכירים את זה שאתם הולכים לקולנוע ואת באמצע הסרט מראים מים
מפכפכים, ונשמעת מוזיקה חלומית, וברור לכם שהבמאי רוצה להראות לכם פלאשבק?
אז תדמיינו מים מפכפכים ומוזיקה חלומית, משהו עם קסילופון ומשולש. התרעת פלאשבק!
אי שם בתחילת שנות האלפיים נהגתי לשבת בקביעות על הבר של אחת מהמסעדות הקובניות היותר מפונפנות שיש לאמריקה להציע. (אלוהים יודע שהקוקטייל מרטיני-מנגו של אותה מסעדה מפונפנת הוא יותר מסיבה טובה להצטרף לתוכנית להגנת עדים, להחליף שם, לעבור עיר, ולבלות את שארית חייך במחתרת. אבל זה מחוץ לעניין כרגע). אחת ממנות הדגל של אותה מסעדה הייתה סביצ'ה דג בתמהיל פירות הדר חמצמץ בליווי צ'יפס פלנטיין ותירס. סביצ'ה הוא דבר עדין, עדין וכבוש במיצים שאמורים קצת "לבשל" אותו, אבל בלי לשבור את העדינות של הדג. לא ברור לי למה במדינה כמו ישראל שחצי ממנה משתרע על חוף ים, עדיין לא מתייחסים לדגים בכל הכבוד הראוי. רוצה לומר, הבצל מיותר, השלים את המנה, אבל חבל על כל הסוכריות מנטה שצריך למצוץ אחר כך.

למנה עיקרית הזמנו פילה מוסר עם פירה, הדג היה עדין, הפירה גם כן, ומולים מריינר, שהיו מבושלים שוב, לכדי שלמות.
אני אוותר על הפלאשבק של המסעדה הבלגית שנהגתי לפקוד בקביעות שהגישה עשרות סוגים של מול-צ'יפס ומאות סוגים של בירה (כן, יש אלוהים בשמיים והוא רחום וחנון וקרוב לוודאי בלגי) ורק אגיד שסך הכל המנה טעימה מאד, אבל אם אפשר טיפה פחות משהו שמזכיר רוטב עגבניות מתוק, וזו תהיה שלמות של ממש.

קינוח, פאי תפוחים עם גלידה (שום דבר לכתוב הביתה עליו), ומשהו שנראה כמו ארגז חול של חתול, רוצה לומר, שערות חלבה עם טחינה וסילאן על גלידת קפה. ממש טוב. לא מתוק כמו שזה נשמע. לא מתוק מידי בכלל וזה יופי, המרירות של גלידת הקפה והטחינה בליווי מעט בוטנים קצוצים מעל, הייתה במקום.

עכשיו מילה או שתיים לגבי השירות. השירות היה מתוקתק. באמת, מלצרים נמרצים, מנות שמגיעות בזמן, אדיבות, בקיאות (סחתיין על זה שהמלצר נזכר שגם בפירה יש שמנת למי מבנינו שלא אוכל שמנת) - אחלה! הספקנו לחוות שלושה מלצרים שונים (כולם נלהבים באותה מידה) - שכולם שאלו אותנו לפחות פעם אחת אם הכל בסדר .הם חייבים אני יודעת, אבל אם מוסיפים לזה שירות נמרץ, אז מקבלים מן מצב שבו מרגישים קצת צורך להציע גם למלצרים כיסא לשבת איתנו בשולחן - כדי שגם הם ישתלבו בשיחה ויידעו בדיוק מתי לתקוע את השאלה "הכל בסדר?"
אנחנו גם קצת חמודים שכאלה, ונוהגים להחזיק ידיים, כן כן...אני יודעת נדוש. וההערה של אחד מהמלצרים לגבי זה, בתוספת הכניסה המפוארת שלו עם המנות העיקריות ובכן, לטעמי הייתה קצת מיותרת.
אבל סך הכל, נהננו, היה טעים, קצת רועש, אבל מאד חי והשרות כאמור אמנם לא מעודן, אבל מתוקתק ומתוזמן היטב, אדיב ומקצועי.