זו אמנם לא המלצה שקיבלתי כאן בפורום, אבל נראה שאי אפשר לחמוק מהמלצות על המקום הזה - שמופיעות כמעט בכל טיפ קולינרי שקשור לפריז וגם בספר של שרון היינריך. אז מה, לא נלך?
הגענו בשת צהריים, התור השתרך עד מחוץ למקום אבל הם יעילים שם ומצאו לנו מקום אחרי המתנה של 15 דקות. מדובר בהיכל ענק ומפואר שעיצוב קלאסי שהזכיר לנו גברות צרפתיות עם פודלים ששותות קפה ומאפה 
ההמלצה של המקום שאי אפשר לחמוק ממנה היא כמובן משקה השוקולה שו החם, ועוגת "מון בלאן" שעשויה ממרנג, קצפת וקרם ערמונים. כיוון שהיינו קצת רעבים התחלנו עם מנות מלוחות לפני שעברנו למתוקים.
מרק הבצל שלהם היה מענג, עשיר וסמיך עם המון גבינה וריבועי בצק בתוכו. הוא היה מתוק בטעמו ודי היה ברור שהוסיפו לו לא מעט סוכר. לי זה לא הפריע - אחד המרקים הטובים שטעמנו בפריז.
סטייק הטרטר שהזמנתי הגיע עם סלט עלים ופנכה של צ'יפס דקיקים וחביבים. הסטייק עצמו היה מעניין בטעמו, פעם ראשונה שאני טועם סטייק טרטר והמלצרית "הזהירה" אותי 4 פעמים שמדובר בבשר לא מבושל (כנראה מנסיון עבר עגום). הוא היה חתוך גס והכיל צלפים שהוסיפו טעם חרדלי, וחלמון חי שניגר מעל. חוויה שלא בטוח שאחזור עליה.
לסיום לקחנו כמובן את משקה השוקולה שו המפורסם שהיה מעולה, שוקולדי עשיר ומענג. עוגת ה"מון בלאן" לעומת זאת התגלתה כסתמית ביותר, מתוקה יתר על המידה ומאכזבת. השארנו את רובה בצלחת.
בתמונה - מרק בצל
