בדיעבד, לא היינו צריכות ללכת למל ומישל. לא בדקנו תפריט, לא ראינו מחירים וגם כשהגענו לאיזור ולא מצאנו חניה לא הבנו את הרמז. ואפילו אחרי שקיבלנו את התפריט במסעדה וראינו שזה לא בדיוק מה שציפינו לו לא קמנו והלכנו.

בכל מקרה, נכנסנו למסעדה והיא באמת מקסימה, אינטימית ורומנטית כמו שכולם אומרים.
קיבלנו את התפריטים וקצת התבאסנו מממבחר המנות והמחירים, אבל לשתינו לרוב אין בעיה לשלם הרבה על אוכל טוב ושמענו על המסעדה רבות וטובות וכבר היינו במקום ורצינו לאכול.
לפתיח קיבלנו לחם בריוש מטוגן עם שמן זית ובלסמי שהיה מאוד טעים וממש הזכיר פרנץ' טוסט, במיוחד בשילוב עם הבלסמי.
הזמנו שתי מנות ראשונות ומנה עיקרית אחת לחלוקה.
קרודו דג ים (66 ש"ח) - הדג היה סלמון שמנמן ונא שבתפריט היה אמור להגיע עם קרמל הדרים חריף. בפועל לא היה שום דבר חריף במנה והיא לא המריאה. היה נחמד ותו לא.
קרפצ'ו בקר (ספיישל, 68 ש"ח) - קרפצ'ו סביר שהתחבא מתחת להר גבינה מגוררת והר גדול יותר של עלי רוקט. גם התיבול לא היה מעניין במיוחד, שוב, מנה סבירה.
ניוקי פריזאי (86 ש"ח) - מנה מעולה, ניוקי רך צרוב קלות ברוטב שמנת וכמהין. מנה טעימה אבל קטנה מאוד.   
הרגשנו כאילו קצת עבדו עלינו. המחירים במל ומישל לא זולים ואנחנו רגילות לשבוע אחרי שלוש מנות שאנו חולקות ופה פשוט נשארנו רעבות לחלוטין. לא התחשק לנו קינוח במסעדה והחלטנו ללכת לחפש משהו נחמד באיזור. בסופו של דבר הגענו לבנדיקט ומרוב רעב חלקנו מנת אגז בנדיקט מעולה שסגרה לנו את הפינה.