אז עקב דיכאון שנפל עלי התקשרתי לאחי המאומץ ויצאנו לסרט וארוחת ערב.

אחרי הסרט המטופש והקיטשי להפליא (החתונה היוונית שלי 2) לא חשקה נפשנו במסעדה רצינית והלכנו למזנון ברמת החיל.

פעם קודמת היינו שם בסוף הקיץ והיה מצויין. הפעם ממש התאכזבנו.

הזמנו, אני את המינוט סטייק והוא את האמבורגר עם ביצת עין (לא זוכרת אם הביצה מופיעה בתפריט).

העארק שהוזמן ניתן על חשבון הבית. אחרי ששילמנו והוא מסר את השם שלי (הנקמה בוא תבוא) נזכרתי שחשקה נפשי בכרובית אז המתנתי עוד 3 אנשים בתור כדי להזמין את הכרובית.

המנות היו מוכנות והתחילו לצרוח את השם שלי. היות והיינו באמצע שיחה די רצינית ניסיתי לסיים את המשפט שלי כדי לקום להביא את האוכל. בפעם העשירית שהוא צרח את השם שלי כבר צעקתי לו שהוא לא אמא שלי ושאני לא חירשת ואני כבר באה (אם הוא צועק גם אני יכולה לצעוק, לא?).

המינוט סטייק היה יבש ומשעמם, תפל לאללה ברמה כזו שהסכמתי לסכן את נפשי ולקחת מלח מהצלוחית על השולחן ששיפר מעט את המנה.

הכרובית היתה שרופה ברמת לא אכילה ואחרי שחפרתי לא מעט בין החלקים השרופים למוות היא גם היתה פשוט מגעילה (ואני מתה על כרובית).

הוא היה כל כך מדוכא שאכל את האמבורגר שלו ולא התלונן.

אחרי שסיימנו לאכול ניסינו להתלבט אם מתחשק לנו איזה קינוח, בין הג'וקים שרצו שם על הדק החלטתי שאני לא נשארת ופשוט קמנו והלכנו.

110 ש"ח מבאסים לאללה.