אחת לכמה זמן עולים פה דיווחים שעולה מהם שחלק מהמלצרים לא ממש מבינים את הגדרת התפקיד שלהם. לכולנו יצא להיתקל במלצרים שלא חשבו שכדאי להם להכיר את המנות בתפריט, לשים לב אם מישהו מהסועדים מחפש אותם, לפנות צלחות ועוד. שירות רע הוא בהחלט לא דבר חדש. ובכל זאת, אני מוכנה להישבע שהמלצרים בג'ויה הצליחו להתעלות למדרגה חדשה של תודעת שירות. אם חלקם לא היו לובשים את מדי המקום הייתי חושבת שהבעיה היא בי, שפניתי אל כמה אנשים משוטטים שנקלעו למסעדה באקראי בניסיון למצוא את אולם 2 של הסינמטק הצמוד.

 

הייתי עם חברה שהזמינה רק מנה עיקרית, ואחרי ניסיון שאפילו אני לא חשבתי שהיה הולם לשנות את המנה היחידה שהייתה בערך-לטעמי והתאימה למזג האוויר הנורא של השבוע שעבר, ויתרתי והזמנתי שתי מנות ראשונות. כמובן שציינתי את זה בפני המלצרית, וכמובן שאחרי עשר דקות קיבלנו את שתי המנות הראשונות – אחת לה ואחת לי, ולפני שהספקנו לומר משהו המלצר שהגיש לנו אותן נעלם כלא היה. החלטתי לחכות, למרות שארנצ'יני שהוגש כשהוא כבר בתוך רוטב הוא לא מנה שאני רוצה לתת לה לחכות, בתקווה שהמנה של החברה תצא בקרוב. אחרי עוד עשר דקות לפחות היה ברור שזה לא הולך לקרות, באותה מידה שהיה ברור שאף-אחד לא יעצור להתעניין למה שתי מנות יושבות על השולחן שלנו מבלי שאף-אחת אוכלת מהן.

הניחוש שלי היה שמישהו שכח לציין שהמנות הראשונות נועדו לצאת יחד עם המנה העיקרית, וכדי לא לחכות לנצח פניתי למלצר שעבר לידנו. אני חוששת שאם אתאר בדיוק כמה מאמץ נדרש כדי להסביר (1) מה בדיוק קרה; (2) למה אנחנו מעדיפות לאכול ביחד ולא בנפרד; (3) שאנחנו רוצות לבדוק מה גרם לתקלה הזו – לא תאמינו לי ותגידו שאני מגזימה לצורך הסיפור. אחרי כמה זמן חזר מלצר אחר והסביר שדווקא ניתנה הוראה להוציא את המנות שלנו יחד – אבל למטבח קל יותר להכין את המנות הראשונות ולכן הוא עשה בדיוק את זה והוציא אותן קודם. הסברתי בעדינות שהמטבח אמור להיות מסוגל לתזמן את הוצאת המנות, שאנחנו לא מתכוונות לאכול בנפרד, ושאני לא מתכוונת לאכול אוכל קר ורטוב מרוטב כשיום אחד תצא מנת הפסטה המובטחת. המלצר הסתכל עלי במבט משתומם, אבל הסכים לקחת את המנות בחזרה (בשלב הזה הרגשתי צורך לציין בפניו שמה שאני מבקשת הוא לא את החזרת אותן המנות כשתגיע הפסטה). בזווית העין ראיתי את מנת הארנצ'יני שלי (שכזכור, ישבה על השולחן שלנו בשלב הזה כבר כ-20 דקות, ושלא ציינתי אבל נגסתי ביס קטן מחתיכת בצל שהייתה עליה) נשלחת לשולחן אחר.

ואז חיכינו. אני חושבת שחיכינו עוד בערך חצי שעה, ובערך חצי מהמסעדה התרוקנה, ורק אז המטבח הצליח להרכיב מנת רביולי בטטה ולשלוח אותה אל השולחן שלנו – לשמחתנו, עם המנות הראשונות שלי, כי באמת שבשלב הזה לא חשבנו שזה יהיה מצחיק.

האוכל? בסדר. לא שווה את מחירו, אבל למרבה הצער זה המצב במרבית המסעדות בתל-אביב. אחרי חווית השירות הזו לא ממש התעסקנו בשאלה הזו שנראתה כבר שולית למדי.

מחירים (מהזיכרון) – רביולי בטטה – 66 ש"ח; ארנצ'יני – 36 ש"ח; כרובית ברוטב קיסר – 36 ש"ח. השארנו טיפ בעודנו תוהות ביחד למה.