חזרתי היום מביקור אצל ההורים בקפריסין עם אחי ובן הדוד בן התשע. לצערי הקולינריה היתה חלק משני בכל הסיפור בשל אילוצים כמו כשרות (רגילה+ פסח) וילדים. רוב הזמן הוקדש לים, בריכה, קריאת ספרים וסיום פרזנטציה להצגת מחקר שערכנו וכמובן נדחתה לרגע האחרון :)

רוב הזמן שהינו בלימסול חוץ מיום אחד בניקוסיה.

 

בלימסול אכלנו בעיקר אוכל סתמי. למעט שתי מסעדות לא רעות: 

** Shakespear Pub- פאב בריטי שנמצא ממש מול הדירה. כשהגענו היה מלא בבריטים, מיקס של תיירים ופנסיונרים שגרים בעיר. בדיוק שודר חצי גמר ליגת האלופות והיתה אווירה שמחה אך לא רעשנית מדי. 

ציפיתי לאוכל פאבים טיפוסי ואכן התפריט גדול למדי וכולל מנות בריטיות טיפוסיות אך להפתעתי היה בתפריט חלק לא קטן שמוקדש למטבח ההודי. מת על המטבח ההודי ולכן לא יכלתי שלא לטעום למרות הצפיות לא היו גבוהות. 

היה מעט קר לכן הזמנו שני מרקים- ירקות ובשר לאחי שדווח  כטוב ועשיר בבשר, ובטטה בשבילי שהיה כבד מהמרקי בטטה שאני מכיר מהארץ, נראה היה שהתשמשו בציר עוף או בקר בעל טעם מאד דומיננטי והרבה שמנת. היה טעים אבל לא יכלתי לסיים את הכל. 

סלט יווני- ירקות טריים, פטה טובה, שמן זית מעולה, קלמטה וצלפים. כמה פשוט ככה טעים. 

לעיקריות- צ'יקן קארי לאחי, מסאמן צמחוני לאמא וצ'יקן טיקה מסאלה בשבילי מהסקשן ההודי. בנוסף ריב איי סטייק עם ביצת עין מעל לילד. 

כל המנות ההודיות היו מעולות! במיוחד הטיקה מסאלה והקארי. הרוטב ארומטי ועשיר, הטעמים מאוזנים וניכר שמישהו שם במטבח בעל יד טובה. המסמאן קארי הצמחוני היה לטעמי מעט פחות טוב, אבל אני פחות אוהב את המסטאמן באופן כללי. 

הדבר היחיד שהייתי משנה הוא צורת ההגשה. המנות הוגשו על תלולית גבוהה של אורז לבן. אני מעדיף את הגשת האורז בנפרד ולווסת בעצמי את הכמויות אבל לא אהיה קטנוני.. 

כל המנות הגיעו מלוות בסלט הודי ע"פ התפריט שכלל בצל עגבניות והמון כוסברה בתיבול לימון ופרוסות צ'ילי- סלט טרי מרענן ומלווה מצויין לרטבים הדי כבדים האלה. 

הסטייק גם הוא הפתיע- 250 גרם של סטייק בעל טעם מובהק של בשר עשוי בדיוק במידה המבוקשת M. 

המחירים סבירים מאוד. 

לסיכום: פאב מסעדה חביבים מאוד עם אוכל מפתיע!

 

** Mezze Taverna Restaurant- מסעדה שקיימת די הרבה שנים ומגישה אוכל מאכלים אוכל קפריסאי יווני לא רע. 

לקחנו די הרבה מזה (MEZZE)-  טחינה שהיתה מאוד לימונית בשונה מבארץ, חלומי מטוגנת שהיתה טעימה, צזיקי, חומוס במרקם גס וטעם מאוד שונה מאצלנו מזכיר קצת חומוס מקופסת שימורים, ושרימפס סאגאנקי- 5 קינג שרימפס מבושלים בפטה, עגבניות ואוזו. 

כולנו לקחנו דגים- 3 סי באס על הגריל, דג חרב בגריל ותמנון על הגריל. 

הבסים היו גדולים הגיעו פתוחים והיו פשוט מעולים. טריים-טריים כאילו דגו אותם לפני חצי שעה וטופלו נכון. לא היה צריך יותר מקצת לימון והם היו מושלמים. 

דג החרב הגיע כסטייק גדול שבושל ברוטב חמאה ושומר. הרוטב היה טעים והחמיא לדג. פחות התלהבתי מהדג עצמו. לדעתי זו פעם ראשונה שאני טועם דג חרב. 

מנת התמנון התגלתה כמנה גדולה, הטיפול בתמנון היה טוב אבל קצת מינימליסטי ללא שום דבר מלהיב ושיעמם אחרי מספר ביסים. 

כל המנות לוו בצ'יפס טעים שנחתכך במקום וירקות על הגריל. 

לקינוח הזמנו פודינג תפוזים, יוגורט עם דבש ושקדים מרוסקים וגלידה לילד. 

הגלידה גלידה תעשייתית רגילה, היוגורט והפודינג היו טעימים, לא משהו יוצא דופן אבל היוו סיום נחמד לארוחה טובה. 

מחירים סבירים כ- 40 אירו לאדם כולל שתיה ויין.

 

** Coya- או "כשסושי סמבה פוגש את שגב". 

הגענו למסעדה בעקבות המלצה של קולגה של ההורים. 

מיד הרגשנו כמו בארץ. מסעדת פיוז'ן יפני-פרואני בבר-מסעדה בסגנון ה"סוהו" עם תפריט בעובי של ספר רק שבנוסף יש אפשרות לעשן נרגילה. החלטנו להשאר למרות כל תמרורי האזהרה. איזו טעות. 

הזמנו לראשונות שתי מנות סביצ'ה, צ'יפה וסי באס, כנפי עוף ברוטב ברביקיו יפאני וסלט עלים עם כמה כדורי גבינה. 

שתי מנות הסביצ'ה נטעמו אותו דבר ומעט הדגים שהיו הוטבעו באותו רוטב דומיננטי. אף אחד לא אכל יותר משני ביסים מהמנות. 

כנפי העוף היו כנפי עוף בברביקיו. לא יודע איפה נכנס הקטע היפני פה אבל זה עוד היה סביר. כנ"ל הסלט שעזר להעביר את טעם הסביצ'ה. 

לעיקריות רול פוטומאק לאמא,מנת ספיישל שכללה 26 חתיכות סושי מסוגים שונים לאח הרעב, לאבא חצי עוף מפורק מעצמות מושרה בתבלינים קאריביים חריפים, לילד המבורגר וצ'יפס ולי AJI GALLINA, מנה פרואנית שאני חולפ עליה לפעמים בלילות . 

האוכל היה פשוט לא טוב. סושי ברמת הסושיות הזולות בארץ שאפיל מגיע באותה סירה מקושקשת.  חייתי בפרו 7 חודשים והאוכל הפרואני שהוגש היה....המילה המתאימה ביותר שמצאתי היא "דהוי". 

ההמבורגר היה סביר וזו היתה הצלחה כבירה באותו ערב. 

הזמנו כמה קינוחים אבל לקח להם יותר מחצי שעה להגיע למרות שהמסעדה היתה כמעט ריקה, אז ביטלנו ולא חוייבנו עליהם. הלכנו לאכול גלידה בהאגן דאז (מעולה)

לפחות הפיסקו סאוור היה טעים :)

המחירים מחירי ישראל כ- 40 יורו לא כולל קינוחים. 

לסיכום, כל מה שאני מנסה להמנע ממנו בארץ קיבלתי במסעדה הכי ישראלית בלימסול. לוותר. 

 

ניקוסיה: 

Piasta Gourounaki- המלצה חמה!

מסעדת הבית של ההורים (ומסתבר של הרבה אחרים), ממוקמת בלב העיר העתיקה של ניקוסיה עשרות מטרים בלבד ממעבר הגבול לדרה עם קפריסין התורכית. 

זוהי בעצם סופלקרייה שלפי האצר שלה חרתה על דגלה הגשת בשר איכותי ובנדיבות במחירים שווים לכל כיס. ובאמת, המחירים פה פשוט מצחיקים. 

שמענו הרבה מההורים על המקום ובעיקר על מנת הדגל חצי קילו צלעות כבש. 

המסעדה מעוצבת בסגנון מודרני, מרווחת ונעימה מאוד. על השולחן מונחת מבעוד מועד צלחת עם חתיכות לחם אפוי וקערת שמן זית. כבר התחלה טובה. 

כשהמלצר הגיע לקחת הזמנה הוא הודיע שבעקבות חג הפסחא יש ביקוש אדיר ובעקבותיו חוסר בבשר כבש בכל קפריסין ולכן אין צלעות כבש. 

לא אמרנו כלום, רק אמרנו שנצטרך עוד כמה דקות כי כמה מאיתנו תכננו להזמין את המנה. כנראה שהוא חש באכזבה שפקדה אותנו כי לאחר שתי דקות יצא אלינו השף שהוא אחד הבעלים והתנצל עמוקותעל החוסר. הוא נשאר לעמוד ולדבר איתנו ארוכות והסביר לנו שבעקבות הביקוש לבשר כבש בחג שחל היום (ראשון), האיכרים שומרים את הכבשים והטלאים בשבועות לפני החג ומאכילים אותם על מנת שיישחטו בימים לפני החג ויימכרו במחירי שיא. לדבריו זה קורה גם בתחום הירקות. הוקל לנו לשמוע שדברים כאלו קורים לא רק בארצנו הקטנטונת וניחמנו אותו בזה שאצלנו המדינה פותחת לאחרונה את השוק לייבוא כך שאין חוסרים משמעותיים אך החקלאות גוססת ואיכות הפרודוקטים יורדת דרסטית. אבי היה חקלאי וגם לי יש קשר חזק לתחום (עדיין יש לנו מטעים) וכך המשכנו לדבר על ההבדלים בין החקלאות הישראלית לקפריסאית.

לבסוף הוא אמר שבגלל שמצאנו חן בעיניו הוא יוציא לנו שתי מנות צלעות ששמר לארוחת צוות שעתידה היתה להתקיים באותו לילה אחרי הסרוויס. הרגשנו קצת נבוכים אבל הוא התעקש .

בנוסף הזמנו שתי מנות סופלאקי כבש, עוד מנת גיארטלו קבב- קציצות מוארכות מונחות על פיתה ומכוסות ביוגורט ורוטב עגבניות חם ופיקנטי., וקבב פוליטיקו- אותן קציצות ללא שמיכת היוגורט ורוטב העגבניות. 

לחיזוק הזמנו סלט יווני, טחינה, גבינה מתובלת ספייסית, צזיקי, ועוד כמה מטבלים. 

כל המנות מגיעות עם צ'יפס ביתי וירקות על הגריל. 

הסופלאקי היה מצויין, הקבבים היו עשויים מיולה והיו עסיסיים והיו דומים מאוד לקבב התורכי ולא לבולגרי. גולת הכותרת היו הצלעות- חצי קילו צלעות אלוהיות, מידת עשיה מושלמת, מינון נכון של שומן ושכמוהן אכלתי רק פעמיים, פעם אחת ברפאל ופעם שניה צלעות שנקנו מקצב בשפרעם ע"י חבר ללימודים. 

גם הציפס והירקות היו טובים (מתברר שהם מתים על שורש לוטוס בגריל- לדעתי די חסר טעם).

לקינוח קיבלנו מנות אישיות של מלבי- די דומה לגרסה שלנו אך לדעתי עשוי מחלב מן החי ולא חלב שקדים. היה פחות מתוק משלנו, אני אהבתי.