מסעדת דיינינגס נמצאת במלון נורמן היוקרתי ומגישה אוכל יפני. המחירים במסעדה גבוהים מאוד, אולי מהגבוהים בז'אנר, גם העסקיות לא זולות.

 

הגענו לעסקית ביום שבת שמשית. הכניסה למלון לוקחות את האורחים לאווירה של חו"ל, כלומר לא עוד לובי ענק עם ילדים רצים ומשפחות שישבות על גלידה וסלט יווני. הלובי מחולק לחללים, כאשר כל אחד מעוצב בסגנון שונה, העיצוב יקר ויוקרתי, הצוות אדיב עד כדי לא נעים (סתם, זה נעים מאוד), מהכניסה למלון ועד שעלינו במעלית למסעדה, אמרנו לנו "שלום" 6-7 אנשים, שני אנשי אנשי צוות ליוו אותנו למעלית ולחצו בשבילנו על הכפתור.

 

גם המסעדה מעוצבת יפה, הבר ארוך והכסאות יפים, מקרר יינות ענק ומואר ניצב בכניסה. המסעדה הייתה כמעט ריקה, לאורך כל הארוחה קיבלו שירות יחד איתנו 3 שולחנות בלבד. הושבנו במרפסת ולא הצטערנו לרגע, שפות נוחות עם הרבה קריות ונוף אורבני מאוד לא שגרתי במסעדות של תל אביב. באמת כיף לשבת שם.

שתי מלצריות תפעלו את המסעדה ועשו זאת, איך נאמר, לא במקצועות רבה. דקות ארוכות עברו עד שקיבלנו את התפריט ולא פחות עד שנלקחה ההזמנה. השתיה שהוזמנה נשכחה פעמיים, היין הובא לשלוחן, אבל נפתח גם הוא לאחר המתנה מכובדת. סה”כ שירות לא מתוקתק ולא מקצועי מספיק לרמה כזו של מסעדה.

 

בעסקית מקבלים שני פתיחים ומחיר הארוחה נקבע על בסיס המנה העיקרית. הפתיח הראשון היה סלט תרד יפני עם ויניגרט שומשום. מנה חביבה, אך מתוקה מאוד, התרד היה קרנצ'י ונוכח במנה טעם מאוד דומה לשוקולד, לא הבנתי מאיפה הוא הגיע. סה"כ נחמד, אבל מתוק מאוד.

 

הפתיח השני היה מרק מיסו לבן. היה זה מרק מיסו רגיל, שום דבר לכתוב עליו. חבל.

 

המנות העיקריות שהוזמנו: סושי מוריוואסה שאם אינני טועה ביפנית זה אומר צלחת סושי מעורבת. הגיע כמות יפה של יחדות סושי, חלקן רול וחלקן ניגירי. הסושי היה רגיל לחלוטין, כזה ברמה של מון ורחוק מזו של יקימונו, בטוח לא מנה שמצדיקה מחיר של 150 ש"ח.

 

מנה עיקרית שניה הייתה אומקסה בנטו בוקס שוקה דו. הגיעו שתי קופסאות מחולקות לשלושה תאים כשבכל תא טעימה של מנה מתפריט המסעדה. שני סוגי הסושי היו זהים לאלה של המנה העיקרית הראשונה. טטקי טונה היה נחמד, אבל לא מצוין, גם ירקות הטמפורה לא הלהיבו. באחד התאים הייתה חתיכה קטנה של בלק קוד עם רוטב צ'ילי ושום, מנה טעימה מאוד, הדג נצלה בשלמות, מרקמו היה בשרי ומוצק, העור היה קריספי כמתבקש, גם הרוטב השתלב נהדר. הטעימה האחרונה הייתה של שאבו שאבו, פרוסות בקר מיושן עם רוטב כלשהו שאינני זוכר מה הוא. גם טעימה זו הייתה טובה מאוד, במיוחד בזכות איכות הבשר. 160 ש"ח.

 

לקינוח הזמנו פנה קוטה שאמונם נוכחו בה גרגרי וניל אמיתיים, טעמה היה סתמי על גבול התעשייתי.

 

ליווינו את הארוחה עם בקבוק של יין לבן, נדמה לי זה היה מיקב ויטמן הגרמני.

 

סה"כ כ-600 ש"ח לא מוצדקים במיוחד, בכסף הזה ניתן היה לאכול ארוחת ערב מצוינית ביקימונו או טופולופומפו.