בפסח שני, בשישי בערב, עשינו שותפתי ואני מסע רגלי מגבעתיים לנמל ת"א. כ-5.5 ק"מ לכל צד. היה מזג אוויר מושלם. אחרי סיבוב ברידינג וצילומי שקיעה למיניהם, חיפשנו מקום לאכול ונכנסנו ל יהלומה בנמל שהייתה די ריקה. (אזור 19:30 בערב). 

 

המסעדה שהיא ממשיכת דרכו של ביסטרון יהלומה משוק לוינסקי נפתחה לפני חודשים ספורים בשוק הנמל, על חשבון רוקח שוק שנסגרה (שלפניה הייתה טאפאס בנמל).

יהלומה לוי היא הבעלים והאחראית על האוכל, כשבגיזרת האוכל יש לה שותפה משמעותית - עינב ברמן, לשעבר השפית המוכשרת  של אסיף הזכורה לטוב.

 

יהלומה ומפעלותיה זוכים ליחס מאד אוהד בתקשורת, גם בדמות כתבות יח"צ וגם בדמות ביקורות מאד חיוביות. פינוק שתמיד היה נראה לי מוגזם מעט ושנובע לדעתי מהיותה של יהלומה מנכ"לית רדיו תל אביב לשעבר. משמע - אחת מהברנז'ה. גם המקום החדש זכה לשלל ביקורות חיוביות. הגעתי אם כן לבדוק בעצמי.

 

בביסטרון לא יצא לי להיות. לא מצאתי עניין. למסעדה החדשה הגענו כאמור "על הדרך". נכנסנו והתיישבנו בחלק החיצוני שמוגן ע"י שמשיות ושצופה לים. לטעמי האווירה שם לוקה בחסר, היות והוא מנותק לגמרי מהבר הפנימי שיושב בתוך השוק המקורה. אבל יש נוף לים ואחלה בריזה...

התפריט כולל מנות קטנות עד בינוניות בכמה רמות מחירים מ-38 ש"ח עד 78 ש"ח. לכאורה לא יקר בכלל, אבל במקום כזה צריך להזמין כמה מנות לחלוקה כדי לצאת שבעים (ורצוי גם אלכוהול - בכל זאת אנחנו על החוף), ולכן בלי להרגיש העסק ממש לא זול. 

 

הזמנתי בקבוק בירה שפינטזתי עליו כל הערב ועלה לי 32 ש"ח. לא פחות. מדובר בבקבוק ויינשטפן. כנראה שהגשמת פנטזיות בנמל היא עסק יקר...

(קניתי בקבוק דומה בסופר/מעדניה רוסית בקרית גת בשישי האחרון. 10.90 ש"ח המחיר).

 

לא היינו רעבים בטירוף והזמנו 4 מנות, לא כאלה מהחלקים היותר יקרים של התפריט (שם יש מנות טיפה יותר גדולות). אלו הן:

 

סלוקי - ניוקי סלקים עם ארטישוק, תרד, בזיליקום ואגוזי לוז. מנת ניוקי צמחוני מהטובות. מנה יפה ופשוט מצוינת. טעמים מעולים. ניוקי הסלק היה נימוח וממש נמס בפה. מנה מומלצת במיוחד לאוהבי הז'אנר של ניוקי רך וקטיפתי. העלות - 62 ש"ח. לא זול אבל סביר. בכל זאת יש כאן מנה שדורשת עבודה וטכניקה. יש לי תחושה (אולי מוטעית) שזו מנה שאחראית עליה עינב ברמן.

 

מנה שאני הזמנתי: לביבות כרובית-שרימפס חרפרפות על יוגורט באפאלו. גם היא מתומחרת ב-62 ש"ח. להבנתי זו מנה שיובאה מהביסטרון בלוינסקי. 3 קציצות לא גדולות. מנה טעימה. כרובית מטוגנת, כל עוד לא שורפים אותה היא טעימה. אין אפס. בקציצות נכח גם שרימפס (כנראה קפוא) אבל טעמיו די נעלמו בכרובית. המטבל היה טוב מאד. התמחור כאן לדעתי גבוה מדי. לפחות שהיו נותנים פרוסת לחם טובה לניגוב שאריות הרוטב.

 

מנה נוספת שאני אכלתי: פלפל פדרון עם טונה טרייה כבושה ולחם תירס. מנה של 48 ש"ח. (שבביקורות במאקו ובואללה מלפני כחודשיים עלתה 38 ש"ח בלבד. אז או שהגדילו אותה או שפשוט ייקרו אותה. תופעה נפוצה ומרגיזה במסעדות שקיבלו חשיפה תקשורתית טריה). כך או כך זו מנה מפתיעה וטעימה מאד. טונה כבושה טובה. תיבול מעולה. לחם תירס קטן, חמוד וטעים.

 

המנה הרביעית שאכלה שותפתי ואני סיימתי אותה... מג'אדרה עם סלט ירוקים קצוץ, טחינה, יוגורט באפאלו וסלסה חריפה. 38 ש"ח. מנה די סתמית. טעימה אבל חסרת מעוף. אני מניח שכתוספת למנות אחרות שתבטיח שובע, בשולחן של שיירינג היא עושה את העבודה, אבל כמנה אחת מתוך שתיים היא די משעממת. סלטון המלפפונים היה סביר אבל חסר ייחוד אף הוא. אני מצפה לקצת יותר עניין במנה של מסעדת שף(ית). בקיצור - מנה טעונה שדרוג.

 

המוטו שטבוע בתחתית התפריט של יהלומה בנמל הוא: אוכל טוב במזרח התיכון. נדמה לי שלפחות ממה שטעמנו, יהלומה לוי ועינב ברמן עומדות יפה במשימה. אבל למרות האוכל הטעים, ה-VFM בינתיים לא מאד גבוה, היות והמחירים די גבוהים ביחס לגודל המנות, ודאי אם מוסיפים לחשבון את מחירי האלכוהול הגבוהים. 

למרות זאת, בשורה התחתונה יש כאן מקום ראוי, ודאי כשלוקחים בחשבון את רמת מקומות האוכל הממוצעת של מתחם הנמל. יש כאן עוד כמה מנות שנראות מעניינות כמו ריזוטו השורשים, קבב הדגים והשפצל'ה גזר, השייטל והמוסקה טלה. אני לא פוסל חזרה לכאן לצורך טעימתן, ודאי אם אני באזור.

 

לסיפור המסע המלא, כולל עוד תמונות שקיעה:

http://processing-food.blogspot.co.il/2016/05/blog...

 

 

ועוד משהו בקטנה: ארוחת צהרי אמצע שבוע בלוקנטה :

במסגרת שיטוטי הצהריים המזדמנים שלי אל מחוץ להרצליה פיתוח קפצתי לארוחת צהריים בלוקנטה (יום רביעי שעבר).
לוקנטה היא מסעדה חדשה למדי שנפתחה בסוף 2015. היא נפתחה באזור מגורים בשכונה צפון תל אביבית מנומנמת למדי - כוכב הצפון, בפינת הרחובות בוני העיר ואבא קובנר. די דומה לחוות צוק המעדניה שיושבת גם היא באזור מגורים שכונתי. גם בלוקנטה יש מעדניה, אם כי קטנה בהרבה ומפותחת בהרבה מזו של חוות צוק. 

 

השף והמנהל של המסעדה הוא שלמה עזרן, שהיה משתתף בולט למדי באחת מעונות מאסטר-שף (הבחור עם הכובעים).
פירוש השם לוקנטה בטורקית הוא מסעדה עממית ופשוטה. מהביקור הטרי שלי במקום השם בהחלט קולע, ודאי בעניין הפשטות. בעניין העממיות - אולי קצת פחות. זו לא עממיות של הפריפריה. אולי כזו של צפון תל אביב המבוסס...

 

התפריט לא מחולק לקטגוריות של מנות ראשונות ועיקריות. הוא כולל מנות קטנות ובינוניות, החל מ-20 ומשהו ש"ח עד 60 ומשהו ש"ח. תפריט ים תיכוני - קצת יוון, קצת איטליה, קצת טורקיה, קצת ישראל. אין ממש עסקיות צהריים (כמצופה ממקום שכונתי שלא חי על סועדים עסקיים), אלא ארוחת רגילה שכוללת תוספת לחם מחמצת ללא חיוב ואופציה לכוס יין או בירה ב-15 ש"ח (שווה וכן ירבו). 

 

המקום היה מלא בכ-70% תפוסה להערכתי. לא רע לאמצע שבוע באזור לחלוטין לא מסחרי/עסקי.
הזמנתי כוס של יין הבית. קיבלתי את היין אבל שכחתי לשאול למקורו. היה יין מוצלח בהחלט, מצונן היטב, יבש וחמצמץ. לחלוטין שווה את 15 השקלים שעלה.
יחד קיבלתי גם סלסלת לחם מחמצת לבן עם צלוחית חמאה. הלחם המצוין מגיע מאדון שיפון. עזרן אמר לי שהם היו מאד רוצים להכין לחמים במסעדה בעצמם, אבל המטבח שלהם קטן מדי ולא עומד בדרישות התקן להכנסת תנור תעשייתי מאסיבי.

 

הכנת המנות לקחה קצת זמן. לפחות יותר זמן מהרגיל בארוחות עסקיות. טוב קשה לצפות לקצב יותר מהיר. רוב הסועדים הקבועים כאן הם מהשכונה והם לא באמת ממהרים בצהריים לחזור לעבודה...
למנה ראשונה הזמנתי קציצות כרשה ויוגורט כבשים. 36 ש"ח. מנה של 3 קציצות קטנות (קצת יותר גדול אולי מכדורי פלאפל). קציצות טעימות מאד. לחלוטין לא שמנוניות, כמו שמקבלים הרבה פעמים בקציצות ירק. תיבול מעולה. יוגורט ומטבל כתמתם (פלפלים?) נחמד, שהוסיפו חמצמצות. בהחלט מנה מפתיעה לטובה. המינוס הוא גודל המנה. גם ב-36 ש"ח שזה לא הרבה הייתי שמח לעוד קצת. נגיד עוד 10-15% בגודל הקציצה.

 

יחד עם המנה הזו קיבלתי גם מנת ראגו טלה על חומוס. 59 ש"ח. זו מנה בינונית. אני מניח שלגברות הישישות שאולי מזמינות אותה כאן היא גדולה, מכובדת ומשביעה במיוחד. לי גם היא הרגישה מעט קטנה, כך שעלות של 59 ש"ח היא אולי לא גבוהה אבל גם לא נמוכה במיוחד. כך או כך - גם ממנה זו נהניתי מאד. מנת חומוס (מעין מסבחה קרמית חמימה) מצוינת. שוב תיבול מעולה גם של החומוס הטחון וגם של ראגו הטלה שהיה קצוץ די דק. פשוט וטעים מאד.

 

בשורה התחתונה בהחלט נהניתי. האוכל היה טעים מאד, גם אם לא ממש עממי וזול. האווירה רגועה ונעימה. השירות חביב במיוחד. סה"כ אחלה מקום לתושבי השכונה ולבעלי עסקים שכנים, או סתם לעוברי אורח כמוני. אני לא בטוח שזה מקום מספיק מעניין להגיע אליו במיוחד.

 

כאן יש פרטים מלאים גם על ארוחתי בלוקנטה, אחרי מה שכתבתי על הארוחה שלי בחוות צוק המעדניה:

http://processing-food.blogspot.co.il/2016/02/blog...