סוף השבוע התחיל זוועה עם טיסה שהתאחרה, ארוחת צהרים בבורגר ראנצ' נתב"ג, אכסניה שהוזמנה מראש והתגלתה כסגורה כשהגענו, חיפוש מלון באמצע הלילה, למחרת בבוקר ריב עם בעל האכסניה שהסתיים בכך שלא היה מוכן לקבלנו במקום וחיפוש מלון חלופי כשאנחנו יושבים ברחוב עם המזוודה ומנסים למצוא אינטרנט שלא מקרטע ומתנתק כל שניה.

למזלנו מצאנו מלון מקסים גם אם קצת פחות מרכזי באיזור כיכר הרפובליקה ואת ארוחת  הצהריים המאוחרת/ ערב המוקדמת אכלנו במקום שהומלץ על ידי פקיד הקבלה.

המסעדה, Alla Cadrega, הציגה תפריט של מנות איטלקיות קלאסיות לצד תפריט פיצות שלצערינו לא היה זמין בשעה המוקדמת בה ישבנו.

הזמנו: למנה ראשונה פרחי זוקיני ממולאים בריקוטה ורוטב פסטו.

המלצר שאל אם נחלוק אותה וכשענינו בחיוב קיבלנו שתי צלחות עם שני פרחים כל אחד. מנה פשוטה וטעימה ביותר, הפרחים טריים ומעט קרנצ'ים בבסיסם, הגבינה קרמית ונעימה על הלשון והפסטו מעודן ולא משתלט. הגיע לצד עלי רוקט ברוטב לימוני עדין ועגבנית שרי צלויה.

לעיקרית הזמנו רביולי בורטה ברוטב עגבניות טריות ופפרדלה כמהין שחורות וחמאה.

אחרי ההזמנה חזר המלצר להתנצל שנגמרו הכמהין והציע את אותה מנה עם שמן זית כמהין במקום. מעט התאכזבתי אך הסכמתי לחלופה ולא הצטערתי. הפסטה הגיעה עבה משציפיתי אך בדרגת מוכנות מושלמת, עטופה מאד בעדינות ברוטב חמאה לבנה ושמן זית כמהין שנתן ניחוח וטעם נפלא בעיני.

הרביולי של בן הזוג היה אף הוא מבושל לשלמות (את בן הזוג שאוהב את הפסטה שלו יותר מבושלת זה לא הרשים). המילוי היה קרמי ורוטב העגבניות אף הוא היה עדין ומספיק רק כדי לעטוף את הפסטה מבלי שתשחה בו כפי שקורה לעיתים במסעדות איטלקיות בארץ. היתה לרוטב מתיקות שאני לא מצליחה להגיע אליה בבית ואני חושבת שתלויה במקור- העגבניות האיטלקיות שנחשבות הרבה יותר מתוקות ומלאות טעם מהעגבניות הישראליות.

לקינוח חלקנו טירמיסו שהיה אחד הטובים שאכלתי. אני די בטוחה שבקרם היו חלמונים מאחר והוא היה צהבהב עשיר ולא לבן כמו במנה שמוצאים בארץ. הוא הצליח להיות קרמי מבלי להיות כבד ואוורירי מבלי להיות קלקרי. אני לא יודעת במה טבלו את הבישקוטי אבל לא היה טעם אלכוהולי משתלט והם היו רטובים בדיוק במידה. הדבר היחידי שהיה חבל בעיני הוא שלא השתמשו בקקאו יותר איכותי מלמעלה.

הקפה במילאנו בינתיים די מאכזב- נדגמו 4 מקומות שונים, שניים בפיאצה סן בבילה (היכן שהיינו אמורים לישון), אחד בבית קפה שמופעל במלון ואחד במאפיה ליד המלון. היה חוסר אחידות בטמפרטורת ההגשה ובאופן כללי קצף לא טוב ויותר מדי חלב. גרם לי להתגעגע למכונת הקפה שלי בבית או לפחות לקפה ברומא שהיה מהטובים ששתיתי מחוץ לבית.

היום טיילנו באיזור קסטלו ספורצזה ולאחר מכן אכלנו במאפיה שהיא חלק מרשת שמצאתי עליה המלצות בהכנות לטיול: פרינצ'י.

טעמנו פיצה שהיתה (לצורך השוואה בלבד) בסגנון טוני וספה- מגשים גדולים, טופינגס שונים, מחיר לפי משקל. בן הזוג לקח מרגריטה ואני לקחתי מוצרלה עם תרד ועגבניות מיובשות. התחתית היתה פריכה, הבצק היה עבה ואוורירי והגבינה היתה מצויינת. כפתרון לארוחה מהירה ולא יקרה זה מצוין.

לקחנו גם טירמיסו לקינוח. גם כאן הקרם היה צהבהב אך פחות קרמי ויותר מימי איכשהו מערב קודם. המקום מציע גם מיני מאפים ולחמים.

קינחנו בגלידרית טולדו שהיה ממול למאפיה- שתי מנות של שני טעמים במחיר 2.5 יורו האחד. אני דגמתי קרמל מלוח ובוטנים ואשכולית אדומה. מתיקות מעודנת, קרנצ' מהבוטנים וחתיכות קרמל ורעננות של האשכולית. בן הזוג דגם קרם עוגיות ואספרסו ואמר שהקפה מצויין (מחמאה גדולה כשזה בא ממנו).

למוזאון דה וינצ'י רצינו להגיע אך גילינו שיש להזמין מקום הרבה זמן מראש, דבר שמשום מה לא הופיע באף מדריך טיולים שבדקתי בהכנות לטיול. אני מקווה ששאר הטיול ילך יותר חלק כי שבעתי תקלות.