אני לקחתי קבב דג, עם חציל שרוף וצזיקי (62 ש"ח) ואורנית לקחה רביולי ריקוטה ופרמזן עם קרם פלפלים ודלעת (58 ש"ח). בשביל מצב הרוח אורנית הזמינה גם סנגריה לבנה עם אגסים מבושלים ביין לבן וקינמון (39 ש"ח). אורנית עיקמה קצת את האף כשהזמנתי את המנה שלי, כי אמרנו שנחלוק והיא לא חובבת גדולה של חצילים, אבל כשהמנות הגיעו היא הייתה רכונה כל כך אל תוך המנה שהתקשתי לחלץ משם קבב. והמנה באמת הייתה מוצלחת. טעם הדג היה טוב, התיבלון היה חריף אך לא יותר מדי ובצורה כללית הטעמים התאזנו יפה יחד עם הצזיקי שבצלחת. בזמנו אכלנו מנה דומה ברפאל של רפי כהן ואני לא זוכר שהמנה זכתה להתלהבות דומה שם. גם מנת הרביולי הייתה מוצלחת, אך צברה פחות התלהבות. הרביולים עצמם היו טובים אבל אורנית התחברה פחות לרוטב הפלפלים שהגיע איתם. כך יצא שאת כל מה שהחמצתי בצלחת שלי השלמתי מהצלחת שלה. נו, אמרנו שנחלוק.
סגרנו את הערב עם סיבוב אוזו על הבר ועם חיוך גדול. הביקור שלנו היה רחוק מבדיקה מקיפה של המסעדה אבל אין ספק שנהנינו. נראה לי שהמבחן הטוב ביותר למסעדה היא השאלה "האם שווה לחזור לשם שוב?" ממה שכן הספקנו לראות התשובה היא כן. האוכל היה טעים, האווירה הייתה טובה והמחיר שיקף נאמנה את האיכות והכמות. נראה לי אבל שפעם הבאה נגיע בשעה שתאפשר לפחות לראות את הים מהחלון.
