[דיזנגוף לא רחוק מארלוזרוב]

 

קפה בהשראה אמריקאית/ניו אורלינס שהאישה שמעה עליו טובות. הלכנו לצהרים קליל כדי לא להתמלא מדי לערב.

האישה לקחה את ה האוס ספיישל . האש בראון עם גבינות, פטריות ובצל מקורמל. טוסט עם חמאה. שתי ביצי עין. סלטון שהיא ביקשה להוסיף לו ויניגרט כי לא כל כך הורגש טעם הדרסינג. 
 
אני לקחתי בייגל סלמון . הבייגל היה טוב, אבל לא מושלם. קודם כל אני לא בטוח, אבל הוא הרגיש לי כאילו עבר אפיה מחודשת. הוא היה פציח מאד, אבל כבר מאד קרוב להיות אפוי מדי (אפשר גם לראות מהצבע בצילום). בצד הוגשו עגבניות. בצל סגול וצלפים.
 
שתי המנות היו בסדר, בלי הרבה מה להרחיב עליהן לעומת ההיילייט - ויטרינת הקינוחים. 
 
היינו מרוקנים אותה בשמחה אבל נאלצנו להסתפק בשני קינוחים.

 

הראשון - סינמון רול . בחשש כבד הזמנתי אותו, אחרי האכזבה שהיתה לי עם חנות הרשת של הסינבון שעברה גיור שהחריב את העסק מבחינתי. כאן הוא היה אלוהי.
 
אהבתי שהבצק היה מעט ספוגי, והלולאות של השבלול היו פחות מובחנות ויותר "מעוכות" אחת לתוך השניה. קשה קצת לתאר במילים אבל זה נתן למאפה מרקם הרבה יותר כיפי מהרגיל. הציפוי הלבן היה רך ומתמוסס, ושוב כל כך להבדיל מחנות הרשת ההיא שם ליד ככר העיר.
 
המאפה השני mud פאי . פעם ראשונה שאני סוגד לעוגה הזו שבהשראת המיסיסיפי שעולה על גדותיו ומשאיר אחריו בוץ שרק אלוהים יודע איך הוא נתן השראה דווקא לעוגת שוקולד. החלק הכי מענג היה הבדלי המרקם בין התחתית המוקשה לבין האמצע שהוא ה"בוץ" שהופך לענן בפה. מעל, טוב נו בכל זאת אמריקה, קצפת עם דברים טובים שהכי פשוט לראות בתמונה. במילה אחת – יאמממממממממממממי.
 
שני המאפים היו מושחתים במיוחד. ללא ספק נשוב, אבל בפעם הבאה כנראה שנוותר על ארוחת הבוקר לטובת המאפים, כי בייגל עם סלמון או טוסט עם שתי עין אפשר לקבל בהרבה מקומות, אבל לטבוע בבוץ של המסיסיפי ולשוט בסירות של קינמון... בשביל זה יש את נולה.