יום נישואים הוא הזדמנות מצויינת לקחת סיכונים ולנסות מקומות יוצאי דופן כמו OCD. החלטנו על המקום בלי לחשוב פעמיים והעדפתי אפילו לא לקרוא לדיווחים לפני, אלא להסתפק במושג כללי ועם זה לקפוץ למים העמוקים. עם זאת, הנמכתי ציפיות גם בגלל שזכרתי דיווחים מעורבים על המקום וגם בגלל שהיה נראה לי משימה בלתי אפשרית לצלוף ב-9 מתוך 9 מנות בארוחה אחת.

היינו הראשונים באותו ערב. למזלנו, שלא כמו אצל בוב, כולם הגיעו בזמן למעט זוג אחד שאיחר קצת ולא חיכו לו. בר עם 18 מקומות. ישיבה נוחה. באמצע שולחן ה"צילחות", שעליו נחו 18 צלחות, מחכות רק לנו, וצוות קטן של שלושה שעסק בהכנות.

לאור העבר האינסטגרמי של רז זו היתה המסעדה שהרגשתי הכי חופשי אי פעם לצלם בה, והיה בזה כיף מסויים. לקחתי את המצלמה, ולא את המצלמה וואנאבי של הטלפון, וצילמתי די הרבה. חבל שתפוז לא מאפשרים לשלב את התמונות בתוך הטקסט אלא מורידים את כולן למטה, כי מטקסט נטו קצת קשה לדמיין את המנות, אבל אני אשתדל לתת תיאורים גרפיים ככל האפשר.

שלא כמו בחלק מהמסעדות שסופרות בתור מנה גם כל מיני פתיחונים ומרענני חיך, כאן היו תשע מנות של ממש. לא מנות ענק, אבל מנות לכל דבר.

 

(1) ראשונה הגיעה לחמניית פארקר-האוס שהריח המתקתק שלה הורגש בכל חלל המסעדה עוד בטרם יצאה. הוגשו איתה בקערה שחורה שלושה מטבלים: ביצי סלמון כתומות, בווריה ירקרקה של עשבי תיבול וקציפה לבנה של עגבניות. מעל פוזרה אבקת אצות.

 

הכוכבת של המנה היתה הלחמניה, עם בצק שהזכיר מאד בצק של בריוש. בדיווחים אחרים קראתי שהיא הוגשה עם מנות אחרות בהמשך הארוחה. אני חושב שנכון יותר לצרף אותה למנת הפתיחה. פינטזתי על ריפיל אבל למזלה של הבטן שלי לא הגשימו לי. ביצי הסלמון היו מלוחות מדי, ושני הממרחים האחרים הוסיפו יותר צבע מאשר טעם, אבל כמנת פתיחה היא נרשמה כמנת פתיחה נחמדה.

(2) סשימי פורל אדום ועליהן טבעות של בצל מוחמץ ומלפפון. בצד פופקורן כוסמת ואיולי כלשהו שנועד לחבר את החלקים. למעלה כרגיל קצת אבקות (אבקת לימון, אבקת צלפים). לא האמנתי שהצליחו לגרום לי לאכול כוסמת. בדרך כלל אני נרתע מזה אבל ההגשה כפופקורן טישטשה את הטעם (והריח) האופייני לכוסמת. האישה אמרה שאצלה הפופקורן דווקא לא הצליח להסוות את טעם ה"כלב הרטוב". אם לא הייתי כותב לעצמי מה היה במנה חוץ מהגימיק של פופקורן כוסמת לא בטוח שהייתי זוכר. לא היה בה משהו רע, אבל גם לא משהו בולט במיוחד, והיא עברה לי מתחת לרדאר.

 

(3) טרטר בקר מתובל באיולי חרדל, שבתמונה מוסתר בדף של קולורבי כבוש שנח מעליו. הוזכרו גם קרם קולורבי ואגוזי ברזיל קצוצים ומעל הכל שוקולד לבן.

 

השוקולד הלבן לא הורגש במיוחד. האגוזים דווקא מאד הוסיפו והקולורבי לא כל כך הסתדר לי עם המנה אבל לאישה זה דווקא לא הפריע אז זה כנראה טעם אישי.

 

לזכות המנה אציין שהרכיב המרכזי, הטרטר, היה מצויין, אבל אם הכוונה היתה לקחת את הטרטר הקלאסי ולתת לו את הטוויסט אז דווקא הטוויסט פחות עבד מבחינתי.

 

לאחר המנות האלה, שאפשר להגדיר כראשונות, החלו להגיע המנות ה"עיקריות".