ביום שישי עלינו לקברו של חמי בתל-רגב. המסורת שלנו היא לאכול צהריים יחד, אחרי האזכרה. הפעם בחרנו בעלה גפן שחמתי אוהבת וגיסי עדיין לא אכל בה.
למרות הרמדאן, ולמרות שהשף לא היה, האוכל היה מצויין.
חלקנו את כל המנות שנסקרו כאן בעבר (מעתיקה מתוך התפריט ברשת):
- כרובית מטוגנת (41) - על מצע טחינה עמבה, אבקת טחינה וסומק, בצל סגול לצד פיתת הבית
- קלמרי על הפלנצ'ה (44) - ראשי קלמרי וקלמרי שלם , מתובלים בלימון, כדורי לבנה כבושים , פרוסות פלפל חריף, קרמבל שחור, טבעות בצל סגול בליווי קרם גזר. אני מוכנה לגור בתוך סיר של קרם הגזר הזה שהיה חלק, עדין ומתובל בדייקנות.
- פאטה סורייה (58) - גרגרי חומוס עם לחם קלוי, מתובליפ בלימון וטחינה בליווי צנוברים ונתחי בשר מבושלים בחמאה מזוגגות ופפריקה. מנה שהזמנו כדי שגיסי יטעם אותה. בפעמים הבאות נדלג עליה, כי יש טובות ממנה.
- ספיחה ג'יבנה (54) - בצק מחמצת במילוי מיקס גבינות (ג'יבני ומוצרלה) מעוטר בעלי זעתר. למיטב זכרוני לא היו עלי זעתר במנה שקיבלנו, מה שלא הפריע לחיסול שלה על-ידי היושבים בשולחן.
- למנה עיקרית (שהיתה מיותרת, כי היינו מלאים מהראשונות) הצעתי שנחלוק צוואר ממולא, למרות שזו מנה שמיועדת לזוג. הנוכחים חשבו שלא תספיק, לכן הוזמנה מנת כתף טלה מבושל בסו וויד ממולא בפריקי ופירות יבשים ומתובל בתבלינים מסורתיים (420). כמובן שלא הצלחנו להתגבר אפילו על חצי מהמנה, ומה שנשאר נארז ונאכל על-ידי גיסי וגיסתי בבית. מנה מצויינת לטעמנו. המילוי בפריקי במקום באורז מעניק לה טעם מעושן, והבשר עצמו רך ומלא טעם.
אחרי הפסקה קטנה, קצת אוויר (שלא לומר הפסקת עישון של הבחור) וקפה, הזמנו כנאפה לקינוח, כי חמתי לא מוותרת על כנאפה (38).
ליווינו את הארוחה עם יין שחמתי בחרה - בקבוק גוורצטרמינר הר של תבור (96), ושילמנו 751 ש"ח לפני שירות.
עלה גפן אינה מסעדה זולה, אבל אם רוצים לאכול אוכל ערבי שמערב מסורת עם קולינריה עכשווית, זה המקום לטעמי.