תתיחסו לדיווח הזה- בטעות נלחץ לי באמצע על פרסם
18 שנה קיימת מאנטה ריי, לי זו היתה הפעם הראשונה שם. אינספור פעמים יצא לי לעבור ליד אבל איכשהו היא חמקה מתחת לרדאר. לפני כמה שבועות ביום שישי בערב הייתי שם יחד עם עוד כמה בני משפחה
המסעדה נמצאת כמה מטרים מהים, במיקום נפלא. הרבה משפחות והרבה תיירים היה אפשר לראות ולשמוע שם באותו ערב. אבל גם יותר מדי לשמוע- מאוד רועש שם. אבל הרעש זה בקטנה, זאת הבעיה הפחות חמורה של המקום. הבעיה הגדולה יותר היא האוכל.
התפריט מתמקד בדגים ופירות ים. יש גם כמה מנות בשר. בשנה האחרונה התחלתי לאכול דגים אחרי שכל חיי לא אכלתי דגים. טרם כתבתי כאן על דגים, אבל עכשיו אני מרשה לעצמי. נא לא לצלוב אותי
בתפריט לא היה זכר למנות צמחוניות. שאלתי את המלצרית אם יש מנות צמחוניות. היא אמרה שכן, ואז הלכה וחזרה עם תפריט. שכחה כנראה להביא בהתחלה תפריט צמחוני. לא נורא. אה מה מה? היא הביאה תפריט אחד ל-5 אנשים. שוב שכחה? נניח.
ביקשנו עוד תפריטים. הלכה והביאה עוד כמה. מבט חטוף בתפריט הצמחוני מעלה שהמחירים של כל המנות נעות באזור ה- 50 שקל, הרבה פחות ממנות הדג והבשר. אם מקורה של כל הסאגה הזאת היא מחלת השכחה שתקפה בפתאומיות את המלצרית, או סיבה אחרת אולי נשאיר לכם לפרש.
ראשונות: המלצרית שאלה אם נרצה מהמאזטים. היא הגיעה עם מגש ענק עליו יותר מ10 מאזטים, כל אחד 20 שקל, מתוכם כאמור בחרנו 4. אבל אם 20 שקל נשמע לא יקר, אני אגיד שזה רק נשמע. קחו בחשבון שגודל המאזט מספיק בדיוק ל4-5 ביסים.
קוביות פילה בקר עם כרוב אדום: הסלט הוגש קר, בטמפרטורה שהעלתה חשד שיצא מהמקרר. הכל היה קר, כולל הבשר. הבשר היה חסר טעם, הכרוב אדום היה כרוב אדום כמו כל פלאפליה. סלט עייף ועצוב.
לקחנו גם כרובית עם איולי- גם היא הוגשה קרה, בטמפרטורה של מקרר, והיתה סתמית. שגיא כהן היה כותב שהכרובית היתה נעלבת שככה מתיחסים אליה.
מאזט נוסף היה פלמידה עם עשבי תיבול- שכלל חתיכות דג קרות וחסרות טעם. אפשר לאכול פלסטיק במקום, הטעם אותו טעם.
יוצא דופן היה ברוקומיני עם רוטב תמרינדי. גם הוא היה קר, אבל החיבור בין הברוקומיני לרוטב היה טוב. עדיין לא משהו להתפאר בו, אבל לפחות היה בו ניצוץ כלשהו.
על 4 הסלטים העלובים האלה, שהיו יותר אוסף דוגמיות, שילמנו 80 שקל מיותרים לחלוטין.
עיקריות :
האחת היתה פילה מוסר ים עם עלי מנגולד עוטפים גבינת מנצגו, פירה דלעת ערמונים ותפו"א (110 שקל): המנה שהגיעה השאירה אותי המום. נתח קטן של דג נח על עלה מנגולד ומסביב כמה מריחות יפות יפות של פירה תפו"א ודלעת ערמונים כדי שנחשוב שהצלחת מלאה
כמה קטן היה הדג? 100 גרם אולי ואני לארג'. לתמחר 100 גרם דג ב-110 שקל? שיא חדש בחוצפה ישראלית.
ומילא, אם היה מדובר בביצוע מעולה שמצדיק את התמחור הזה. איפה. הפילה היה בסדר, אבל הוגש ללא רוטב והיה חסר מעוף. מה שמסביב היה טוב, רק בגודל של דוגמית- פירה תפו"א, פירה דלעת ערמונים ועלה מנגולד אחד במילוי מנצ'גו שהיה שוס- עלה מנגולד חמצמץ וטעים ממולא בגבינה שהתפוצצה מטעם.
המנה השאירה אותי רעב למרות שסיימתי אותה עד תום, ושקלתי ברצינות להזמין עוד עיקרית. בסופו של דבר הסתפקתי בקינוחים.
פרגית צלויה טובה עם רוטב ברביקיו ותפוחי אדמה (75 שקל) היתה מנה מאגף הבשרים. האישה הזמינה, לקחתי טעימה הגיעו כמה שיפודי עץ (5 אם אני לא טועה) שעל כל אחד נתח אחד גדול של פרגית. מתחתם היו כמות יפה של תפוחי אדמה. גם כאן החלק של החלבון היה לא גדול אבל לא מיניאטורי כמו הדג. הפרגית היתה עסיסית, והרוטב טעים. גם תפוחי האדמה היו טעימים בזכות הרוטב. המנה הכי טובה בארוחה
קוביות פילה בקר עם כרוב אדום: הסלט הוגש קר, בטמפרטורה שהעלתה חשד שיצא מהמקרר. הכל היה קר, כולל הבשר. הבשר היה חסר טעם, הכרוב אדום היה כרוב אדום כמו כל פלאפליה. סלט עייף ועצוב.
לקחנו גם כרובית עם איולי- גם היא הוגשה קרה, בטמפרטורה של מקרר, והיתה סתמית. שגיא כהן היה כותב שהכרובית היתה נעלבת שככה מתיחסים אליה.
מאזט נוסף היה פלמידה עם עשבי תיבול- שכלל חתיכות דג קרות וחסרות טעם. אפשר לאכול פלסטיק במקום, הטעם אותו טעם.
יוצא דופן היה ברוקומיני עם רוטב תמרינדי. גם הוא היה קר, אבל החיבור בין הברוקומיני לרוטב היה טוב. עדיין לא משהו להתפאר בו, אבל לפחות היה בו ניצוץ כלשהו.
על 4 הסלטים העלובים האלה, שהיו יותר אוסף דוגמיות, שילמנו 80 שקל מיותרים לחלוטין.
עיקריות :
האחת היתה פילה מוסר ים עם עלי מנגולד עוטפים גבינת מנצגו, פירה דלעת ערמונים ותפו"א (110 שקל): המנה שהגיעה השאירה אותי המום. נתח קטן של דג נח על עלה מנגולד ומסביב כמה מריחות יפות יפות של פירה תפו"א ודלעת ערמונים כדי שנחשוב שהצלחת מלאה
כמה קטן היה הדג? 100 גרם אולי ואני לארג'. לתמחר 100 גרם דג ב-110 שקל? שיא חדש בחוצפה ישראלית.
ומילא, אם היה מדובר בביצוע מעולה שמצדיק את התמחור הזה. איפה. הפילה היה בסדר, אבל הוגש ללא רוטב והיה חסר מעוף. מה שמסביב היה טוב, רק בגודל של דוגמית- פירה תפו"א, פירה דלעת ערמונים ועלה מנגולד אחד במילוי מנצ'גו שהיה שוס- עלה מנגולד חמצמץ וטעים ממולא בגבינה שהתפוצצה מטעם.
המנה השאירה אותי רעב למרות שסיימתי אותה עד תום, ושקלתי ברצינות להזמין עוד עיקרית. בסופו של דבר הסתפקתי בקינוחים.
פרגית צלויה טובה עם רוטב ברביקיו ותפוחי אדמה (75 שקל) היתה מנה מאגף הבשרים. האישה הזמינה, לקחתי טעימה הגיעו כמה שיפודי עץ (5 אם אני לא טועה) שעל כל אחד נתח אחד גדול של פרגית. מתחתם היו כמות יפה של תפוחי אדמה. גם כאן החלק של החלבון היה לא גדול אבל לא מיניאטורי כמו הדג. הפרגית היתה עסיסית, והרוטב טעים. גם תפוחי האדמה היו טעימים בזכות הרוטב. המנה הכי טובה בארוחה
קינוחים
שוקולד מושחת וקראנצי ועליו שני מיני מעדני שוקולד וגלידת תמרים ויסקי (35 שקל): הקינוח כלל קרם שוקולד מריר וקרם שוקולד חלב בצורת עיגול. הם היו שוקולדים מאוד אך כבדים מדי מתישהו. כמה ביסים הספיקו לי לגמרי. לידם הגיעה גלידה שהוגדרה ויסקי תמרים. תמרים? ויסקי? לא טעם של תמרים ולא של ויסקי. טעם של כלום.
קרם לימון עם טוויל מרנג ופיננסייר וליקריץ (35 שקל): הקרם היה מוצלח, המרנג היה מרנג ומתחת לקרם היתה עוגיית פיננסייר צמיגית. לא קינוח להתפאר בו, אבל קרם הלימון היה נקודת אור.
כדור שוקולד ממולא במוס שוקולד ועוגיות מלוחות עם רוטב מנדרינות (35 שקל) כלל מוס שוקולד בעל טעם שוקולדי טוב. למרות שהיה בעל טעם אלכוהולי מעט חזק מדי, זה היה קינוח טוב.
ועדיין, אחרי שאכלתי מהקינוחים, בחיי שנשארתי רעב. ואני לא איזה אכלן גדול, באמת.
שורה תחתונה: 370 שקל עלתה הארוחה הזאת, שכללה 4 מאזטים, 2 עיקריות, 3 קינוחים. לכאורה לא מחיר יוצא דופן בהשוואה למסעדות תל אביביות אחרות. אבל לא זכור לי הרבה זמן מסעדה שיצאתי ממנה רעב כמו שיצאתי ממאנטה ריי. גם הביצוע פה טעון שיפור רציני. כמעט כמו מלכודת תיירים, זו היתה התחושה שיצאתי איתה ממאנטה ריי